זסלבסקי ואח' נ' לזינסקי ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד. למען הנוחות יכונו הצדדים על פי מעמדם בתביעה העיקרית.

הנתבעים הינם בעלים של דירת מגורים הנמצאת ברח' אז"ר 22 בעיר חיפה (להלן: "הדירה"), אותה השכירו לתובעים.

בין התובעים לנתבעים נחתם הסכם שכירות הדירה (להלן: "החוזה") למשך שנה החל מיום 15.7.16 ועד לום 31.7.17 (להלן: "תקופת השכירות").

בהתאם לכתב התביעה התובעים ביקשו לסיים תקופת השכירות בטרם המועד החוזי לסיומה, ועל כן, בהתאם להוראת סעיף 4.3 לחוזה, הדן במצב בו מבקשים השוכרים להפסיק שכירות לפני תום תקופת החוזה, חיפשו שוכרים חלופיים, אשר יהיו מוכנים לקחת על עצמם את התחייבויותיהם על פי החוזה. התובעים מצאו זוג, בעל ואישה, עולים חדשים מאוקראינה, שהיו מעוניינים לשכור את הדירה והיו מוכנים לעמוד בכל התחייבויותיהם של התובעים על פי החוזה (להלן: "השוכרים החלופיים" או "השוכר החלופי" ו"השוכרת החלופית" לפי ההקשר).

בתאריך 11.12.16 הנתבעת 1 נפגשה עם השוכרים החלופיים בדירה, שוחחה עמם והסכימה כי יכנסו לדירה במקום התובעים כבר ביום 14.12.17, לאחר שהשוכרים החלופיים התחייבו לעמוד בכל התחייבויותיהם של התובעים על פי החוזה. במועד זה, לאחר הפגישה, הנתבעים העבירו לשוכרים החלופיים את חוזה שכירות הדירה במייל, כאשר החוזה לא היה חתום ולא הופיעו בו שמות הצדדים. בהתאם לכתב התביעה הנתבים היו אמורים להיפגש עם השוכרים החלופיים בדירה בתאריך 13.12.16 על מנת לחתום על חוזה שכירות ביניהם.

בתאריך 13.12.17 הודיעה הנתבעת לתובעת בהודעת טקסט כי היא החליטה שלא לאשר את השוכרים החלופיים וכי על התובעים להמשיך ולחפש שוכרים חלופיים אחרים.

בהמשך בין הצדדים הוחלפו מספר הודעות כתובות הן בהודעות טקסט והן בהודעות "ווטס-אפ", מהן עלה כי הנתבעים, לאחר התייעצות בינם לבין עצמם, סברו כי נוכח העובדה כי מדובר בזוג עולים חדשים, שעוד לא עובדים, השוכרים החלופיים לא יוכלו לעמוד בדרישות החוזה ולא יוכלו לספק לנתבעים בטחונות מספיקים להבטחת ההתחייבויות לפי החוזה כאמור.

התובעים הודיעו לנתבעים בהודעות טקסט כי הם עומדים על המחאת החוזה לשוכרים החלופיים כפי שסוכם יומיים קודם לכן וכי הסירוב לקבל את השוכרים החלופיים בשל היותם עולים חודשים עומד על גבול הפלייה פסולה.

ב- 1.1.17 שלחה התובעת הודעה נוספת לנתבעת, בה ביקשה לתאם מועד להחזרת מפתח הדירה והשבה של מחצית משכר דירה ששולם מראש עבור חודש דצמבר. על הודעה זו השיבה הנתבעת כי היא רואה את החוזה שבין הצדדים עומד בתוקף והתעלמה מבקשת התובעת לקבל בחזרה את המפתח.

בהמשך, כל אחד מהצדדים פנה לעו"ד מטעמו והוחלפו מספר מכתבים בין עורכי הדין, ובין היתר ביקשו התובעים למסור את המפתח לידי הנתבעים, שסירבו לקבלו. בסופו של היום שלחו התובעים את מפתח הדירה לנתבעים בדואר רשום.

במסגרת התביעה ביקשו התובעים לקבל החזר של שכ"ד בגין מחצית חודש דצמבר בסך 1350 ₪, הוצאות בגין הובלת ריהוט/ציוד מהדירה בסך 350 ₪, אותו התכוונו להשאיר לשוכרים החלופיים שהתכוונו לרכושו מהתובעים, הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך 600 ₪ + מע"מ ופיצוי בגין הפרת החוזה ועוגמת נפש בסך 3,000 ₪.

מנגד טענו הנתבעים, כי החוזה עם התובעים לא בוטל לא בעל פה ולא בכתב, כי החזקה בפועל בדירה נותרה בידי התובעים, וכי אין בשליחת המפתח בדואר רשום כדי להעביר חזקה בדירה. כמו כן נטען כי הנתבעים היו "פתוחים וקשובים" לקבל את השוכרים החלופיים ולשם כך העבירו להם חוזה על מנת שיוכלו לבדוק את יכולתם לעמוד בביטחונות הדרושים, אך לטענת הנתבעים, השוכרים החלופיים לא עמדו בדרישות החוזה המקורי, ועל כן היו רשאים התובעים שלא לקבלם.