סער נ' חזן ואח'

עניינה של התביעה שלפניי, נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכבי הצדדים.

מדובר בתאונת שרשרת. התובע, שברכבו נהג אחיו, היה הראשון בשיירה, הנתבע 1 היה השני בשיירה והנתבעת 2 היתה השלישית.

הנתבע 2 לא התגונן ולא התייצב לדיון שנקבע, לאחר שלא אותר וכתבי בי הדין לא הומצאו לו.

לטענת נהג התובע, נעצר אחרי רכבים שעצרו בדרך. רכב התובע נעצר לגמרי ומייד לאחר מכן, התנגש רכב הנתבע ברכבו. נהג התובע הרגיש בפגיעה אחת. כאשר יצא מהרכב, הבחין, כי בתאונה מעורבים שני רכבים, כאשר רכב הנתבעת פגע ברכב הנתבע.

הנתבעת מאשרת, כי לא שמרה מרחק, ופגעה ברכב שלפניה. לטענתה, בשל תאונת דרכים שהיתה בנתיב הנסיעה הנגדי הוסחה דעתם של הנהגים, אך הנסיעה בכביש לא היתה מהירה.

לטענת הנתבעת, סביר יותר שהיא לא היתה זו אשר גרמה לפגיעת הרכב שלפניה ברכב התובע. לטענתה, נסיעתה היתה איטית, רכב הנתבע היה רכב גדול וחזק יותר, כך שלא סביר שהיא הדפה אותו וכן הפגיעה ברכבה של הנתבעת לא היתה חמורה, כך שסביר יותר שלא היא זו שגרמה לפגיעתו של התובע בתאונה.

לאחר ששמעתי את הנתבעת, השתכנעתי, כי יש מקום להטיל על הנתבעת אחריות לקרות התאונה.

כפי שהעיד נהג התובע, הרגיש בפגיעה אחת ברכבו וזו היתה סמוכה מאוד לעצירתו.

סביר בעיניי לפיכך, כי לו היתה פגיעתה של הנתבעת ברכב הנתבע מאוחרת לפגיעת הנתבע ברכב התובע, כי אז היה נהג התובע מרגיש בשתי פגיעות.

ואולם, לא מופרכת טענתה של הנתבעת, כי עיקר הפגיעה נגרמה בשל העובדה שהנתבע אף הוא לא שמר מרחק וייתכן, כי הפגיעה היתה נגרמת אף ללא מעורבותה של הנתבעת.

עדותה של הנתבעת היתה מהימנה והנתבעת אף אינה מעוניינת בתוצאות ההליך, לאחר ששילמה כבר את ההשתתפות העצמית, בשל הפגיעה בנתבע.