עויס נ' קורן

בתחילת חודש אוגוסט 2015 הזמינה הנתבעת את התובע לביצוע עבודות גינון וגיזום בחצר ביתה במושב בית הלוי.

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 4,130 ש"ח, טען התובע בכתב תביעתו כי זו לא שילמה לו מאום בתמורה לעבודות שבוצעו על ידו עבורה בשלמותן - גיזום, כריתה של עץ תמר, טיפול בגינה וריסוס החצר. לתמיכת טענותיו צרף התובע חשבונית מיום 20.9.15 על סך 4,130 ₪ (3,500 ₪ בתוספת מע"מ) והעתק של מכתב התראה מיום 5.10.15 שנשלח אליה באמצעות עורך דינו.

מנגד, טענה הנתבעת להגנתה כי על פי הסיכום ביניהם היה התובע אמור לבצע עבודות גיזום, איסוף ופינוי של הגזם, כיסוח הדשא ועישוב החצר כולה, אלא שהוא לא עשה כן, עבד כ- 5-6 שעות בסה"כ ולפיכך היא נאלצה להשתמש בשירותיו של גנן אחר שהשלים את העבודה תמורת סך של 1,800 ₪ וגם להזמין מכולה בעלות של 1,180 ₪ לשם פינוי הגזם (ר' החשבוניות שצורפו לכתב ההגנה).

בכל הנוגע לתמורה טענה הנתבעת כי סיכמה עם התובע שתמסור לידיו את רכבה הישן או לחלופין תשלם לו סכום של 3,500 ₪ "בגמר העבודה".

בעדותה בבית המשפט סיפרה הנתבעת: "...אנחנו סיכמנו על 3,500 ₪ כולל מע"מ... הוא ראה את הרכב שלי מסוג פורד מונדאו 2002 שערכו במחירון היה משהו סביב 12,000 ₪... אמרתי לו שהשבתתי את הרכב כי הוא נתקע לי והיתה לו בעיה של אכילת שמן ואז הוא אמר אני אקח את הרכב בתמורה לעבודה...הוא אמר לי שהוא רוצה את הרכב והוא רושם אותו על שם בתו. אני אמרתי לו במפורש מה מצב הרכב ולמה אני לא נוסעת עליו היות ואני נוסעת לאזור ירושלים גם לטיפולים וגם לעבודה ואני לא יכולה לנסוע באוטו שנתקע בערב. סיכמנו שבערב נלך להעביר בעלות, הלכנו, העברנו בעלות על שם הבת שלו. לפני שהלכנו לעשות העברת בעלות אני נתתי לו סך של 1,200 שקלים שהיו לי בארנק ואמרתי לו "כשתסיים את העבודה לשביעות רצוני אני אשלם את היתרה". זה היה הסיכום. כשאני חזרתי מהעברת הבעלות וביקשתי את המחיר עבור העברת הבעלות האדון התפרץ עלי בצורה מחפירה והתחיל לצעוק...אחי ניסה לדבר איתו, אני ניסיתי לדבר איתו כי היה לי אירוע ורציתי לסגור את הפרשה, הוא לא רצה להקשיב, הוא ארז את הדברים, השאיר לי את החצר מלאה טינופת...". עוד טענה הנתבעת כי משבקשה לשלם לתובע את הסך של 1,500 ₪ בעבור העבודה שהוא ביצע עד לאותו שלב, סרב התובע לקבלם.

לתמיכת טענותיה בכל הנוגע לנסיבות העברת הבעלות ברכב, הגישה הנתבעת את המסמכים נ/1 מהם ניתן ללמוד על כך שהעברת הבעלות על שם בתו של התובע בוצעה ביום 11.8.15 בשעה 09:13 ואילו העברת הרכב לבעלותה בחזרה בוצעה באותו יום בשעה 10:01.

בהתייחסותו לגרסת הנתבעת אמר התובע: "סגרנו על אלפיים שקל על הרכב. אחרי שהעברנו בעלות על הרכב, היא מביאה לי חמש מאות שקל ואומרת לי זהו ושלא מגיע לי יותר ומפה התחיל הבלגאן. הרכב הועבר על שמי אבל העברתי אותו בחזרה על שמה והחזרתי לה את הרכב ואת החמש מאות שקל והלכתי הביתה בלי כלום... רק אחרי שהעברנו את הבעלות התובעת אמרה לי שהרכב מתחמם ואוכל שמן, היא לא אמרה לי את זה לפני כן, בגלל זה העברתי חזרה את הבעלות..." וכן: "...את החשבונית הוצאתי באותו יום של סיום העבודה והעברת הבעלות ברכב...".

לנוכח גרסאותיהם השונות של הצדדים ולאור טענותיהם בדבר קיומם של עדים שיוכלו לשפוך אור על שארע (אחיה של הנתבעת שהיה עד לשיחה ביניהם ובני משפחתו של התובע שעבדו עמו בחצר ביתה של התובעת), התקיים בתיק זה דיון נוסף אליו זימנו הצדדים את עדיהם הנ"ל.

אחיה של הנתבעת, רונן יעקב, סיפר כי נכח בשיחה שהתנהלה בינה לבין התובע בנוגע לרכב וכי שיחה זו התקיימה ביום הראשון לעבודת התובע: "...יש לה איזה אוטו בסוף החצר, הוא שאל אותה על האוטו, התחילו לדבר, הגיעו לדין ודברים ביניהם שהיא תיתן לו חלק בכסף וחלק על האוטו..." וכן: "...אני יודע שהרכב היה נוסע ואוכל שמן והיא גם אמרה לו שהוא אוכל שמן. זה היה ביום הראשון . היא אמרה לו שהיא קנתה רכב אחר ושהרכב הזה אוכל שמן ונתקע לה בדרך לירושלים...". עוד סיפר האח כי הסיבה לויכוח בין התובע לנתבעת היתה דרישתה של האחרונה כי זה יחזיר לה את דמי העברת הבעלות ששולמו על ידה (218 ₪ – ר' נ/1) והוא סירב לעשות כן.