סולוביי נ' בן עמי

לפני תביעה כספית לפיצוי התובע והשבת תשלום בסך 13,000ש"ח, ששילם לנתבע לצרכי ליווי, טיפול והסדרה של היתרי בנייה לביתו.

לטענת התובע, הוא פנה לשירותי הנתבע בשנת 2011 לצרכי ליווי והגשת בקשה להיתר עבור עליית גג ומרתף ביתו. בהתאם להסכמות הצדדים, שנעשו בעל פה, שילם התובע לנתבע סך של 13,000 ₪ וזאת עבור ליווי עד לקבלת ההיתר וכן עדכון ככל ש"יהיה משהו לא בסדר". לטענת התובע, הוא העביר לנתבע את המסכמים הרלוונטיים שנתבקש להעביר והמתין לעדכון מאת הנתבע. אלא, שלטענת התובע, לאחר 6 שנים, ובהעדר כל עדכון מצד הנתבע, הוא פנה לעירייה וגילה לתדהמתו כי היתר לא ניתן בשל העדר מילוי אחר דרישות של העירייה וממילא בקשתו נמחקה. לטענת התובע, הוא גילה בדיעבד כי הנתבע קיבל הודעה מהעירייה עוד בשנת 2011 כי ישנן דרישות נוספות שעליו למלא אחריהן אלא שדרישות אלה לא הובאו לידיעתו וממילא לא טופלו. בהתאם לכך, לטענת התובע, הרי שהנתבע לא טיפל בבקשתו כראוי והתובע זכאי למלוא כספו בחזרה.

מכאן תביעה זו.

הנתבע מצדו מכחיש את המיוחס לו בכתב התביעה. לטענתו, הבקשה הוגשה לעירייה בשנת 2011, שמונה חודשים לאחר פנייתו הראשונה של התובע לנתבע,, לאחר שהתובע המציא לנתבע את כל המסמכים הרלוונטים לבקשה ולאחר שהתקבל תיק מידע מהעירייה. לטענת הנתבע, מפקח מטעם העירייה בדק את התוכניות, העבירן למהנדסת רישוי אשר דחתה את הבקשה הואיל ובבית התובע קיימות פרגולות בשיפוע אשר יש לפרקן, בהתאם לכך העביר הנתבע לתובע את המידע הרלוונטי ודרישות העירייה אלא שהתובע סירב לפעול לפירוק הפרגולות בהתאם לדרישות העירייה ונתק עמו את הקשר עד להגשת כתב תביעה זה ומאז לא נוצר כל קשר עם התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע שכר את שירותי הנתבע לצרכי הגשת בקשה להיתר. לא היתה גם מחלוקת כי התובע שילם לנתבע סך של 13,000 ₪ בגין שירותיו המקצועיים. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי בין השנים 2011 – 2017 לא היה כל קשר. המחלוקת למעשה בין הצדדים היא בשאלה האם הנתבע עדכן את התובע בדבר דרישת העירייה לפירוק הפרגולות שבנה כתנאי להמשך הטיפול בבקשה ההיתר. בהקשר זה טען התובע כי הנתבע לא יצר כל קשר וממילא לא עדכן אותו במצב הבקשה וזנח אותה כאשר הנתבע מטעמו טען כי עם קבלת דרישת העירייה הוא יצר קשר טלפוני עם הנתבע או אז עדכן אותו בדרישות העירייה אלא שהתובע סירב לפעול לפירוק הפרגולות וממילא בשל כך וכן בשל חריגות בנייה שקיימות בביתו הפסיקה העירייה את הדיון בבקשתו ומחקה אותה בסופו של יום.

לא מצאתי להעדיף את גרסת התובע בעניין זה על פני גרסת הנתבע. הן התובע והן הנתבע לא הציגו אסמכתאות תומכות בטענותיהם. יחד עם זאת, אציין, כי התובע המתין 6 שנים עד לעריכת בירור מה עלה בגורל בקשתו אל מול העירייה. גם אם לטענת התובע, הנתבע לא הודיע לו על דרישות העירייה, לא ברור מדוע המתין פרק זמן כה ארוך עד לעריכת בירור ראשוני בנושא, וכן לא ברור מדוע לא ערך כל בירור אל מול הנתבע במהלך שנים אלה.

מנגד- גם אם לטענת הנתבע, הוא עדכן את התובע על דרישות העירייה עוד בשנת 2011, לא ברור מדוע לא ערך הנתבע מעקב אל מול התובע, תיזכר אותו בשנית, או בדק מולו כי הוא מטפל בנושא הפרגולות. התובע שכר את שירותי הנתבע מתוך תקווה כי יקבל טיפול מקצועי בבקשתו. במצב דברים שכזה ובהינתן כי אין מחלוקת למשמעות הרבה והרת הגורל שיש בפניית העירייה לעניין השלמת הדרישות ופירוק הפרגולות כתנאי להמשך הדיון בבקשה ולעניין קבלת ההיתר מן הראוי היה כי הנתבע לא היה מסתפק לשיטתו בשיחת טלפון אחת אל התובע בדבר דרישות העירייה אלא מוציא לתובע מכתב עדכון מסודר ובהיר בעניין זה המורה לו כיצד לפעול וממילא המשמעות ומה הסנקציות ככל שלא יפעל בהתאם לאותן הדרישות. הנתבע מצדו לא ביצע ביקורת כלשהי ולו המינימאלית מאז אותה שיחה שטען כי ערך עם התובע ועל כך אני מוצאת שבנסיבות הוא ביצע את עבודתו באופן חלקי בלבד.

בנסיבות אלה, אני מוצאת כי ראוי שהנתבע ישיב לתובע סך של 4,000 ₪ אשר יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובע בסך 500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ח, 04 יולי 2018, בהעדר הצדדים.