גרין נ' אביב

בפניי בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

המבקש-התובע (להלן: התובע) הגיש ביום 22.5.18 כתב תביעה כנגד המשיב-הנתבע (להלן: הנתבע), בה טענו כי בהתאם להזמנת הנתבע סיפקו לו שירות תיקונים של שתי בוכנות ברכבו. תמורת ביצוע העבודה שלח לנתבע ביום 2.3.17 חשבונית בסך 2,475 ₪. הנתבע לא פרע את החשבונית.

ביום 28.1.18 שלח התובע לנתבע מכתב התראה בטרם הגשת תביעה על סכום קצוב להוצל"פ, לתשלום סכום החשבונית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית - 2,645 ₪, ועוד דמי טיפול בגביית החוב בסך 465 ₪ ועלות הוצאת מכתב ההתראה בסך 389 ₪, סה"כ 3,499 ₪.

בכתב התביעה טען התובע, כי חרף מכתב ההתראה וחרף שיחות טלפוניות עם הנתבע, בהן הבטיח לפרוע את התשלום, הוא לא עשה כן, ועל כן נאלץ התובע להגיש תביעה זו לבית המשפט.

ביום 18.7.18 הגיש התובע את בקשתו הנוכחית לבית המשפט. בבקשה ציין, כי לאחר שביום 5.6.18 נמסר כתב התביעה לידי הנתבע, ביום 11.6.18 שילם לתובע סך של 2,475 ₪, קרי, קרן החוב.

טוען, איפוא, התובע, כי עצם התשלום מהווה הודאה בחוב ובכתב התביעה, ולפיכך הינו עותר לקבלת פסק דין על מלוא התביעה; שכן להערכתו אין בכוונת הנתבע להגיש כתב הגנה ו/או להתייצב לדיון הקבוע בתיק ביום 9.12.18.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובבקשה, לא מצאתי לנכון לתת פסק דין בהעדר הגנה בשלב זה.

תקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976 מתירה לבית המשפט להזמין את הצדדים לטעון את טענותיהם בדיון בפניו גם כאשר לא הוגש כתב הגנה, אם מצא שמן הצדק לעשות כן. בהתאם, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב שלא לתת פסק דין בהעדר הגנה בהזדמנות הראשונה, כאשר יש לכך הצדקה בנסיבות המקרה.

במקרה דנא לא שוכנעתי בשלב זה כי אי הגשת כתב הגנה על ידי הנתבע עד כה נובע מזלזול בחובתו כבעל דין בהליך זה ואינני מוציאה מכלל אפשרות כי עם תשלום קרן החוב סבר הנתבע כי בכך סילק את החוב כולו ושם סוף לפרשה; לפיכך מובהרת לו כעת חובתו להגיש כתב הגנה ולהתייצב בישיבה הקבועה. בנסיבות אלו מצאתי לנכון להאריך לו את המועד להגשת כתב הגנה, ובשים לב למועד הישיבה, עד ליום 15.8.18.

בנוסף, לא מצאתי כי ניתן בשלב זה ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, ובעיקר ביחס לאופן חישוב הריבית לה טוען התובע, דמי הטיפול הנטענים בגביית החוב ועלות מכתב ההתראה, לגביהם לא הובאו ראיות כלשהן, מה גם שעל פניו דומה כי מדובר בהוצאות חופפות.