ת"ק 4649-06-15

1.רכבו של התובע, סוזוקי אלטו מספר רישוי 75-181-32 (להלן: "הסוזוקי"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 6/3/15, ברח' ההגנה בנהריה (להלן: "התאונה").

2.בתאונה היה מעורב רכב מאזדה 3, מספר רישוי 88-818-60 (להלן: "המאזדה"), שהיה נהוג על ידי הנתבע.

3.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע. לכן הגיש את תביעתו שבפני, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

4.לטענת הנתבע, התאונה אירעה באשמתו של התובע. לכן הוא מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד, בה הוא עותר לחייב את התובע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו,כתוצאה מהתאונה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים והעד מטעם הנתבע, ולאור מקום האימפקט (כאשר המאזדה היה לקראת סיום פנית הפרסה) ומיקום הנזקים בשני כלי הרכב (הסוזוקי נפגע בחלקו השמאלי קדמי והמאזדה נפגע בחלקו השמאלי אחורי), אני קובע כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בה. רשלנותו של הנתבע התבטאה בכך שיצא ממקום חנייתו, בצד הכביש, והחל לבצע פניית פרסה למרות שהבחין בסוזוקי המגיע מאחוריו. זאת משום שטעה בהערכתו את המרחק בין שני כלי הרכב וסבר שיוכל להשלים את פניית הפרסה בטרם הגעת הסוזוקי. רשלנותו של התובע התבטאה בכך שלא הבחין מבעוד מועד במאזדה יוצאת ממקום חנייתה בצידי הכביש, תוך איתות על כוונה לפנות שמאלה, וראה רכב זה לראשונה "....כשהוא היה כבר בתוך סיבוב הפרסה" (דברי התובע, בעמ' 1 לפרוטוקול, שורה 24).

בנסיבות המקרה אני קובע כי מידת רשלנותם של שני הנהגים זהה. היינו, כל אחד מהם נושא ב – 50% מהאחריות לאירוע בתאונה. לאור קביעתי זו, על כל אחד מהצדדים לפצות את הצד השני בשיעור של 50% מהנזק שנגרם לול כתוצאה מהתאונה.

6.על סמך הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי נזקי התובע, כתוצאה מהתאונה, מסתכמים בסכום של 1,975 ₪, כמפורט להלן: