שפיר נ' מלניקוב

1.לפניי תביעה כספית אשר הועמדה על סך של 10,762 ש"ח שעניינה נזקים שנגרמו לדירת התובעת הממוּקמת בקומה השלישית בבניין מגורים משותף ובוֹ ארבע קומות.

בקומה הרביעית, מעל דירת התובעת, ממוקמת דירתו של הנתבע .

2.על פי הנטען בכתב התביעה, החל משנת 2011 החלו להופיע בדירת התובעת כתמי רטיבות באזורים שונים, לרבות במטבח, בפינת האוכל וחדר האמבטיה, כמו גם סדקים בתקרה, בקירות ונשירת חלקים של טיח.

התובעת צירפה לכתב התביעה עותק מחוות דעת שמאי של חברת הביטוח, אשר בדק את הדירה וקבע כי מקור כתמי הרטיבות נעוץ בדליפת מים מכיוון דירת השכנים שמעל לדירת התובעת - זוֹ דירת הנתבע.

3.בכתב ההגנה טען הנתבע כי לא הוצגה כל הוכחה שמקור הרטיבות הוא מדירתו.

בתוך כך, הכחיש הנתבע את היקף הנזק הנטען ואת גובה הפיצוי הנדרש, ובנוסף ציין כי התובעת צריכה הייתה לדרוש את הפיצוי מחברת הביטוח שלה.

הנתבע אישר כי הייתה אומנם רטיבות בדירתו, אך טען כי ביצע בדירתו שיפוץ יסודי (וצירף קבלות בנוגע לשיפוץ) ומאז לא התקבלה אצלו כל תלונה בנושא רטיבות.

4.בדיון שהתקיים לפניי ביום 15/12/16 שמעתי בהרחבה את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, לרבת בתמונות דירת התובעת.

בתום הדיון הסכימו הצדדים כי בית המשפט ימנה מומחה מקצועי וכי ממצאי חוות הדעת, אשר בעלותה יישא הנתבע, בהסכמתו, יחייבו את הצדדים.