מזגאוקר ואח' נ' אלמלח

לפני בקשה למתן פסק דין בדבר עגמת הנפש שנגרמה לתובעים עקב נזקי רטיבות בדירתם שנגרמו מפיצוץ צינור שארע בדירת שכנתם (שנמצאת בקומה מעליהם) ואשר תוקנו לשביעות רצונם רק שנה ושמונה חדשים לאחר הגשת התביעה.

מהלך התיק:

בתאריך 25.7.16 התקיים דיון בתובענה, בה נתבעה הנתבעת לתקן את הפיצוץ ולשלם לתובעים פיצוי בגין נזקיהם ועוגמת נפש בסך 25,000 ₪. באותו דיון סוכם כי ימונה מומחה ע"י בית המשפט אשר יחווה דעתו בדבר המקור לרטיבות והדרכים לתיקונו. הוסכם כי שכרו של המומחה ותיקון הפיצוץ יחולו במלואם על הנתבעת.

לאחר מינוי המומחה הודיעה הנתבעת כי אין ידה משגת לשלם את שכרו ובקשה כי הסכום האמור להיות מוקדש לתשלום שכר זה יוקדש לתיקון הפיצוץ. לאחר מכן הוצע על ידי בית המשפט, בתאריך 24.2.17 - כי עד 15.3.17 יציגו הצדדים את עמדת חברת ש.ח.ר (המבטחת של שני הצדדים) (לאחר מכן הודיעה הנתבעת כי היא אינה מבוטחת על ידי ש.ח.ר וכי הזמינה אותה באופן פרטי) - לגבי דרך ועלות תיקון הנזילה. עד אותה עת יציגו התובעים שתי הצעות מחיר לתיקון הנזקים בדירתם. הצדדים הסכימו להצעה אולם התובעים עמדו על קבלת פיצוי בגין עגמת נפש.

היות והנתבעת המשיכה להתמהמה בביצוע התיקון, אפשרתי לתובעים, בהחלטה מיום 21.5.17, לבצעם במקומה לאחר הגשת שתי הצעות מחיר.

התובעים הגישו שתי הצעות מחיר, כדלקמן:

הצעה אחת בסך 13,000 ₪ שעלותה 200 ₪.

הצעה שניה בסך 18,000 ₪+מע"מ.

אפשרתי לנתבעת להגיב ומאחר ולא עשתה כן חייבתי אותה לשלם לתובעים 13,200 ₪ בגין הצעת המחיר הזולה מבין השתיים.

אולם לדברי התובעים לאחר מכן הביאה הנתבעת קבלן אשר פתר את הבעיה.