ת"ק 46363-05-14 דודוביץ ואח' נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 20.1.14 בשעה 11:00 לערך (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 1 מספר רישוי 30-242-23 נהוג על ידי תובעת 2 (להלן: "רכב התובעים") ורכב נתבע 2, מספר רישוי 83-145-19 נהוג על ידי נתבע 2 (להלן: "רכב נתבע 2") ומבוטח בנתבעת 1.

בתביעתם עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

1. נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של - 4,748.80 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של - 649 ₪.

3. הוצאות משפט בסך של - 500 ₪.

להוכחת נזקיהם הגישו התובעים חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

תובע 1 העיד כי הוא הבעלים של רכב התובעים אשר ביום התאונה היה נהוג על ידי כלתו, תובעת 2. רכב התובעים היה מעורב בתאונה בה פגע רכב נתבע 2 המבוטח בנתבעת 1 ברכב התובעים וגרם לנזקים וכדבריו:

"אני הבעלים של רכב שמספר הרישוי 30-242-23 שביום 20.1.14 שעה 11:00 נהגה בו מיכל דוידוביץ, שהיא כלתי. הרכב היה מעורב בתאונה שכפי שהיא סיפרה לי, רכב שמספרו 83-145-19 נהוג על ידי רוני חנגל, שהוא הנתבע 2 ומבוטח בנתבעת 1, פגע ברכב שלה וגרם לנזקים. אני לא הייתי נוכח בתאונה. הנזק לרכב, על פי דו"ח שמאי, 4,748.80 ₪, שכ"ט שמאי 649 ₪, ואני תובע סכומים אלה בצירוף 500 ₪ הוצאות משפט, הכול עם ריבית והצמדה".

בחקירתו הנגדית לשאלה "האם הרכב תוקן?" השיב "לא".

תובעת 2 אשר נהגה ברכב התובעים ביום התאונה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה כדלקמן:

"בתאריך 20.1.14 בשעה 11:00 לערך נהגתי ברכב שמספר הרישוי שלו 3024223, שזה רכב בבעלותו של התובע 1. נסעתי בכביש הגישה לישוב ברקן. הכביש הוא דו כיווני. אני נסעתי בצד ימין של הכביש לכיוון הישוב ברקן. אני מהירה את הכביש היטב כי אני נוסעת בו בתדירות גבוהה. התנועה בכביש היא די דלילה באופן רגיל. לפניי נסע רכב שבהמשך הוברר לי שמספרו 8314519, שנהג בו הנתבע 2. הרכב שנסע לפניי נסע באיטיות רבה, דבר שעיכב את התנועה. אחרי שכמה פעמים סימנתי לעברו על ידי איתות שהוא יגביר את המהירות והוא המשיך לנסוע לאט, ומדובר ברכב שהוא קצת יותר גדול מהרגיל, והיה מחובר אליו נגרר, אם אני זוכרת נכון, אני לא בטוחה, אבל הוא היה רכב יותר גדול מהרגיל. ראיתי שהוא לא מגביר את המהירות, אז יצאתי לעקיפת אותו רכב, כלומר סטיתי שמאלה מכיוון נסיעתי אחרי שאותתי על כוונתי לפנות שמאלה. בדקתי וראיתי שהתנועה מהכיוון הנגדי לא מגיעה והכביש היה ריק. כשהייתי במקביל לרכב הנתבע 2, הוא לפתע סטה שמאלה מכיוון נסיעתו בפתאומיות בלי לאותת. אני צפרתי לעברו כמה פעמים, אני ניסיתי לעצור, והוא פגע ברכבי בצד הימני הקדמי שלו עם החלק השמאלי הקדמי של הרכב שלו. אותו רכב שנסע לפניי וניסה לפנות שמאלה כיוון נסיעתו, רצה לפנות שמאלה לכביש שפונה שמאלה לאזור תעשייה, אבל זה לא צומת ממש וגם אין נתיב מסוים או סימון מסוים שמראה על פנייה שמאלה, וגם אין איסור על פנייה שמאלה. אחרי התאונה עצרנו בצד את הרכבים. הנתבע 2 יצא החוצה מהרכב, התנצל, אמר שלא שמם לב, ושאני יכולה להיות רגועה שהוא אשם וישלמו לי את הנזקים. הייתי עם תינוקת באוטו, התעניין בשלומה. החלפנו פרטים. באותו יום בעלי יצר אתו קשר, וגם לבעלי הוא אמר שהוא מצטער. גם חמי שהוא תובע 1 דיבר אתו ואמר שהוא מצטער, ואמר בהתחלה שהוא יסגור את זה בלי ביטוח, והוא גם הציע סכום שהוא ישלם, ואנחנו אמרנו שצריך לקבוע מה הנזק".