עמר נ' חאג(אסיר)

לפניי תביעת התובע, בסכום 30,000 ₪.

התובע טען כי התקשר בהסכם עם הנתבע לביצוע עבודות אלומיניום ביחידות דיור, ששיפץ, בעלות 3,000 ₪, וכי הנתבע לא ביצע את העבודות, למרות שקיבל את הכסף, ואף העביר את הצ'ק, ע"ס 2,000 ₪, שמסר לו התובע, בנוסף ל1,000 ₪ במזומן לצד ג'.

על כן טוען התובע כי הגיע ביום 8/2/15 להסכם אחר עם הנתבע, נספח א' לכתב התביעה, לפיו התחייב הנתבע לייצר עבור התובע 5 מטבחונים סטנדרטיים, בעלות 1,600 ₪ בצירוף מע"מ כל אחד.

התובע טוען כי הנתבע לא ביצע גם את עבודות המטבחים ולא החזיר את הצ'ק או את הכסף, גרם לעיכוב של ששה חודשים בביצוע העבודות, ובכך מנע ממנו הכנסה מהשכרת היחידות בסך 3,500 ₪ לחודש, לכל אחת משתי היחידות, סה"כ 42,000 ₪ ועוד תובע עגמת נפש בסך 5,000 ₪.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, למרות שבאת כחו ביקשה דחיית הדיון השני, שנקבע ליום 2/5/16, וביקשה בשם הנתבע ארכה להגשתו.

היום בדיון ניתנה לנתבע הזדמנות להגיב לכתב התביעה, והוא אישר את רוב העובדות, אך טען כי הוא שביקש לבטל את עסקת האלומיניום עם התובע, והאחרון סירב, אישר כי התחייב בהסכם השני, נספח א' לכתב התביעה, וטען כי הכין את המטבחים, היה עליו לספק מטבח אחד ללא תשלום כנגד הסכום 3,000 ₪, שקיבל ולא החזיר, אך התובע לא הגיע לקחת את המטבחים ואיים על הנתבע ובני משפחתו.

הנתבע גם פירט בעדותו את הרקע להתקשרות, פניית התובע לנתבע לאיתור הטלפון של אחד מר טלעת משפרעם, שנותר חייב לתובע כסף, ובתיווך הנתבע אישר התובע כי מר טלעת החזיר לו את הכסף ישירות. התובע גם אישר כי הנתבע מסר לו טלפון של מר טלעת. הנתבע גם טען כי מר טלעת זה היה אמור לבצע אותן עבודות אלומיניום, שהנתבע התחייב לבצע עבור התובע, וחזר בו.

שני הצדדים הביעו אי אמון זה בזה, והטיחו האשמות קשות של חוסר אמינות זה בזה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובע את הסכום 3,000 ₪, שאין הוא מכחיש, שנותר ברשותו ללא שנתן תמורה. איני מקבלת את טענת הנתבע כי הכין את המטבחים כהגנה, מאחר ולא הוכחה

אני דוחה את התביעה להפסד הכנסה מהשכרת יחידות הדיור. כעולה מהעדויות העבודות ביחידות הדיור התעכבו זמן רב לפני שהנתבע והתובע התקשרו בהסכם לביצוען, כעולה מסיפורו של מר טלעת. התובע אינו נוקב בתאריכים בכתב התביעה, אך ניתן להאמין כי העסקה הראשונה עם הנתבע היתה סמוך למועד מסירת הצ'ק, 20/6/14. ביום 8/2/15 כבר נחתם ההסכם השני, ולא ניתן לדעת מתי ביצע התובע את עבודות האלומיניום במקום הנתבע. בדיון טען התובע כי הדבר היה לאחר חצי שנה, אך אין לכך ראיות, והוא טען בדיון גם כי הדירות נשארו שנה ללא תריסים. ההסכם השני מבטל את ההסכם הראשון, ולא נזכרת בו תמורה נוספת או דרישה נוספת של התובע. לא הוכחו דמי השכירות, שניתן היה לגבות, וחובת הקטנת הנזק הינה על כתפי התובע, שהעיד על עצמו כאיש עסקים מנוסה.