אעידן נ' פיתויים בע"מ

<#8#>

לפניי תביעה על סך 12,000 ₪ הנוגעת להפרת הוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב – 1982 (להלן – "החוק").

טענות הצדדים

1.עיסוקה של הנתבעת הוא ממכר בגדי נשים תחתונים. לטענת התובע, אף כי מעולם לא פנה לנתבעת, וממילא לא אישר לה לשלוח אליו דברי פרסומת, בעל פה או בכתב, נשלחו אליו מטעמה מספר רב של הודעות פרסומיות. עוד לדבריו פנה לנתבעת במכתב התראה, ואולם אף בחלוף תקופה ממושכת, לא השיבה הנתבעת באופן ענייני לטענותיו ולא הציגה ראיה או הסבר מניח את הדעת לשליחת אותן הודעות. בכתב התביעה ציין התובע עשרים וארבעה מועדים (ללא ציון השנה הקלנדרית) בהם נשלחו אליו הודעות כאמור וצירף העתקיהן כנספח.

2.בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי מספר הטלפון אליו נשלחו ההודעות הופיע ברישומיה כמספר טלפון אליו ניתן לשלוח דבר פרסומת ושייך ללקוחת הנתבעת (להלן - "הלקוחה"), אשר אישרה בחתימתה קבלת דיוור מהנתבעת. לטענת הנתבעת, המדובר בטעות אנוש של אותה הלקוחה, ויש לדחות את התביעה.

3.במהלך הדיון שהתקיים, לשאלתי, מסר התובע כי מכשיר הטלפון אליו נשלחו ההודעות אינו בידו, אך כי צילומי המסך משקפים את נוסחן המלא כפי שהתקבל בידיו. נציג הנתבעת שב ומסר כי בחלק מההודעות נכללה אפשרות הסרה - במסרון חוזר או טלפונית. לשאלת בית המשפט מסר כי כיום אפשרות ההסרה הינה במסגרת קישורית ("לינק לחיץ"), וההודעות נשלחות באמצעות "בזק" בצורה מוסדרת. עוד ציין, לגבי חלק מההודעות, כי הובן בדיעבד כי תוכנן "נחתך" בצורה אוטומטית בשל מגבלת תווים. נציג הנתבעת מסר כי מעולם לא נתבע על פי חוק התקשורת, ותביעות קודמות הקשורות לנתבעת מקורן בהתנהלות קניון בו נמצאת החנות, אשר שלח בשמה הודעות פרסומיות.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

משמעות אי הצגת ההודעות באמצעות מכשיר הטלפון הנייד

5.אכן קיים קושי רב בעובדה כי התובע לא הציג את מקור ההודעות באמצעות מכשיר הטלפון הנייד, ויתכן שבנסיבות אחרות היה מקום לדחות את התביעה מטעם זה בלבד, אלא שבמקרה דנן אישרה הנתבעת עצמה את שליחת ההודעות למספר הטלפון שמסר התובע כשלו (ראה נספח ג', כמו גם הודעות מטעם הנתבעת שנשלחו לאחר הדיון). מכאן אני קובעת כי אכן ההודעות מושא התביעה נשלחו לתובע ונתקבלו בידו.

שאלת ההסכמה

6.התובע טען, וטענתו זו מהימנה עליי, כי מעולם לא הסכים לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. ואולם הוכח לפניי, במידה הנדרשת ואף למעלה מכך, כי מספר הטלפון השייך לתובע הוא טלפון הרשום ברישומי הנתבעת כמספר אשר ניתן לדוור דברי פרסומת. במהלך הדיון הציג נציג הנתבעת את מקורו של טופס עדכון הפרטים של הלקוחה, שהעתקו צורף כנספח א' לכתב ההגנה, וממנו עולה, כי אכן קיים מספר טלפון כאמור, על גבי טופס הרשאה המאשר דיוור. ראה גם נספח ב' לכתב ההגנה – חשבונית מס של אותה הלקוחה (משנת 2013) בה צוין מספר טלפון שבמחלוקת. עוד אציין כי בטופס מילוי הפרטים צוין לאחר המילה "תאריך" "20.7.61". ישלהניח כי מדובר ביום ההולדת של אותה הלקוחה (שכן בתחתית הטופס, בסמוך לחתימת הלקוחה, נכתב "תאריך" גם כן (אך לא מולא במקרה דנן). ואכן, בחודש יולי 2016 נשלח מסרון ובו אחולי "מזל טוב ליום הולדתך".