סנאדו נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ ואח'

1.בפני תביעה כספית, בסך 33,500 ₪, שעניינה טענת התובעת כי הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") זייפה את חתימתה על שובר לאישור עסקת אשראי בסך 7,500 ₪.

טענות הצדדים

2.טענות התובעת הן, כי נציגי הנתבעת פנו אליה טלפונית, בהצעות לערוך עבורה מחזור הלוואת משכנתה, באופן שיביא לחסכון כספי בתשלום ההחזרים. היא הגיעה למשרדיהם לפגישת ייעוץ, ללא התחייבות, ביום 18.12.2015, שהוא יום שישי בשבוע. בפגישה הכין עבורה הנציג נתנאל תמהיל לדוגמא למחזור הלוואות המשכנתה שלה, כאשר הוסבר לה, שתמהיל סופי והצעת מחזור תינתן רק לאחר שתעביר התובעת לנתבעת את מסמכי המשכנתה שלה. התובעת שוכנעה להתקשר עם הנתבעת בהסכם, לפיו תשלם סך של 7,500 ₪ עבור הטיפול במחזור, באופן שסך 1,000 ₪ ישולם מראש, כמקדמה, וסך של 6,500 ₪ ישולם רק אם יושלם הליך המחזור. נתנאל התעקש על תשלום באמצעות כרטיס אשראי, ובמקום להעביר במסוף עסקה בסך 1,000 ₪, כמוסכם, העביר עסקה בסך 7,500 ₪, ולא הראה לה את השובר. חשדה התעורר, עקב מסרון שהתקבל במכשיר הטלפון שלה מחברת האשראי, והיא דרשה לראות את השובר. נתנאל סרב, והיא הצליחה לאתר את השובר בין המסמכים שעל השולחן, וקרעה אותו לגזרים לעיני נתנאל ומנהל המשרד שחש למקום. חרף זאת, הוציא המנהל מהמסוף שובר חלופי, נטל אותו עמו ויצא מהמשרד. לימים, כשביקשה לבטל את העסקה דרך חברת האשראי, התברר לה שהשובר הוצג לחברת האשראי כשהוא חתום, אלא שהיא לא חתמה עליו.

3.ניסיון לבטל לאלתר את העסקה, בשיחה טלפונית עם חברת האשראי, לא צלח לאור השעה המאוחרת ביום שישי, ורק ביום ראשון בבוקר, 21.12.2015 [יוער, כי זהו התאריך בו נקבה התובעת – אם כי מדובר ביום שני בשבוע – צ.ל.], התקשרה התובעת לחברת האשראי כדי לבטל את העסקה, ושם נאמר לה כי העניין ידרוש בירור (שהסתיים בהצגת השובר החתום, כאמור), ובסופו של יום לא בוטלה העסקה. ביום החיוב של הכרטיס (10.1.2016) חויב סך של 1,000 ₪ בחשבונה, וחודש לאחר מכן חויבה היתרה בסך 6,500 ₪.

4.ביני לביני, התקבלה בידי התובעת תשובת הנתבעת לחברת האשראי (שתפורט להלן, לרבות התייחסות התובעת לנטען בה), וביום 28.1.2016 הגישה התובעת תלונה במחלק ההונאה במשטרת ישראל. ביום 8.2.2016 הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת, בניסיון אחרון להביא לביטול החיוב קודם שיימשך הסכום מחשבונה, אך סולקה מהמקום בבושת פנים.

5.תשובת הנתבעת לחברת האשראי, כנזכר לעיל, היתה על דרך הצגת השובר החתום, וכן מסמכי העסקה, חתומים אף הם, אלא שלגביהם טוענת התובעת, כי אף המסמכים שונו, בהוספת הסכום הכולל של העסקה לאחר חתימתה, ולראיה, אין חתימה שלה ליד הסכום האמור.

6.לפיכך עותרת התובעת (לבד מעתירתה, שנדחתה, לחייב את הנתבעת 2 להשיב לה סכום העסקה) לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בתקרת סמכותו של בית משפט זה.

7.הנתבעת, מנגד, הכחישה מכל וכל כי מי מטעמה זייף את חתימת התובעת על השובר. לגרסתה, כבר בשלב השיחות הטלפוניות שלפני הפגישה, התבקשה התובעת להעביר את מסמכי המשכנתה שלה, וכך עשתה, כך שבאותה פגישה כבר הוכן עבורה התמהיל המומלץ עבורה לצורך מחזור המשכנתה. לאמור: כבר באותה פגישה קיבלה התובעת את מלוא השירות שהיתה הנתבעת אמורה לספק לה, והחיוב היה, על כן, על מלוא סכום התמורה, 7,500 ₪, כשסכום זה חולק ל-2 תשלומים, 1,000 ₪ ו-6,500 ₪. רק שובר אחד הופק, והתובעת אכן חתמה עליו.

8.לדיון שהתקיים לא התייצבה הנתבעת, ופסק-דין ניתן בהעדר התגוננות. הנתבעת הגישה בקשה לבטלו, ואז נפסק שעליה להפקיד סך 9,000 ₪ בקופת בית המשפט, כתנאי לביטול פסק-הדין. הסכום הופקד, ופסק-הדין בוטל.

9.לאחר הפקדת הסכום האמור, עתרה הנתבעת למינוי מומחה לכתב יד על ידי בית המשפט, והגישה בקשה ארוכה ומפורטת, בה שטחה את טענותיה בהרחבה, כדלקמן: מצב היתרות במשכנתה הועבר לנתבעת כבר ביום 10.11.2015, דהיינו: 5 שבועות לפני הפגישה, ולכן אין שחר לטענת התובעת כי בפגישה נערך רק תמהיל זמני עד לקבלת מסמכי הבנק. ואילו לאחר הפגישה, ובניגוד לטענת התובעת, לא התקשרה לחברת האשראי ביום ראשון בבוקר, שכן יום 21.12.2015 היה יום שני (כאמור גם לעיל), ובאותו יום שני התקיימו 2 שיחות בין התובעת לבין נציגי הנתבעת, ולמחרת, ביום שלישי, שיחה שלישית, כאשר מכולן עולה, לכאורה, כאילו התובעת ממשיכה בהתנהלותה הרגילה מול הנתבעת, מדברת על העברת מסמכים, מאשרת כי מסרה להם את כרטיס האשראי שלה, וכבר שילמה את מלוא התמורה, ומאשרת להתקדם בעבודה. שבוע לאחר מכן, ביום 30.12.2015, התקיימה שיחה נוספת, בה הודיעה כי בדעתה לבטל את העסקה, שכן היא מוכרת את הדירה ואינה צריכה למחזר את המשכנתה, וכי על כן מתבקשת הנתבעת לא "להגיש את השובר, כי גם ככה הוא לא יכובד". כשבוע וחצי לאחר שיחה זו, ביום 11.1.2016, התקשרה שוב התובעת למשרדי הנתבעת, והציגה עצמה כשוטרת. תמלילי השיחות צורפו לתיק בית המשפט.