ת"ק 46168-02-16 סנאדו נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ ואח'

1.זהו פסק-דין משלים, באשר במהלך הדיון ניתן פסק-דין חלקי, המקבל את התביעה נגד הנתבעת 1.

2.עניין לנו בתביעה כספית, בסך 33,500 ₪, שהגישה התובעת נגד הנתבעות, בקשר עם עסקת אשראי שנעשתה בין התובעת לבין הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא מנפיקת כרטיס האשראי של התובעת.

3.בקצרה: לטענת התובעת, הגיעה למשרדי הנתבעת 1 לקבלת ייעוץ לצורך מחזור משכנתאות, ונאותה לשלם 1,000 ₪ מקדמה. לשם כך מסרה את כרטיס האשראי לנציג הנתבעת 1, אלא שזה העביר במסוף סכום עסקה אחר: 7,500 ₪. התובעת קרעה את שובר האשראי, שלא נחתם על ידה. מדובר היה ביום שישי בצהריים. לפיכך פנתה התובעת לנתבעת 2 ביום ראשון, בדרישה לבטל את עסקת האשראי. הנתבעת 2 הודיעה כי תברר את העניין עם הנתבעת 1. לימים הודיעה הנתבעת 2 לתובעת, כי הנתבעת 1 הציגה שובר אשראי חתום, וטוענת כי העסקה בוצעה במלואה והתמורה ניתנה לתובעת. לפיכך הודיעה הנתבעת 2 לתובעת כי לא תתערב במערכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת 1, ותכבד את העסקה. התובעת, אשר העתק שובר האשראי הועבר לה ע"י הנתבעת 2, טוענת כי חתימתה עליו זויפה.

4.התובעת טוענת, כלפי הנתבעת 2, כי מדובר בתרמית של הנתבעת 1, אשר הנתבעת 2 כבר היתה מודעת, או אמורה היתה להיות מודעת, לכך שזו דרכה של הנתבעת 1, וכי הוגשו תלונות בעניין גם למשטרה, והנתבעת 2 ידעה על כך, וכי לפיכך היה על הנתבעת 2 לעצור את העסקה, לא להעביר את הכסף לנתבעת 1, ולמנוע מהתובעת הפסד כספה.

5.הנתבעת 2, מנגד, סבורה שאין לראותה אחראית לדבר, באשר היא פעלה כדין, ואין היא יכולה להתערב בעניינים שבין לקוח לבין ספק, למעט במקרים הקבועים בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן – "החוק"), אשר אינם מתקיימים כאן. יתר על כן, הנתבעת 2 כלל אינה סולקת עסקאות האשראי של הנתבעת 1, אלא חברת אשראי אחרת, ועל כן ממילא כל הפניות של הנתבעת 2 לנתבעת 1 היו דרך אותה חברת אשראי. הנתבעת 2 טוענת, כי אין היא גוף אכיפה או חקירה, ואין היא יכולה לקבוע כי עסקה כלשהי נגועה בתרמית, מקום בו מסר הלקוח בעצמו לספק את כרטיס האשראי שלו.

6.עם כל ההבנה למצוקתה של התובעת, ולכך שככל הידוע, ספק אם תוכל לגבות את הסכום הפסוק מאת הנתבעת 1, הדין הוא עם הנתבעת 2.

7.בשני מקומות, מתייחס החוק לחובת חברת האשראי להחזיר ללקוח את סכום העסקה (או לעצור עסקה בתהליך): סעיף 5, הדן ב"שימוש לרעה", וסעיף 10, הדן ב"אי הספקה".

8.סעיף 5 מגדיר שימוש לרעה כמצב בו נעשה שימוש בכרטיס על ידי אדם שאינו מורשה לכך, והוא מטיל את האחריות על חברת האשראי מרגע שנמסרה ההודעה לחברה. עם זאת, סעיף קטן 5(ד)(1) לחוק מחריג מאחריות זאת מקרים בהם מסר בעל הכרטיס עצמו את הכרטיס לאדם אחר. במקרה דנן, מסרה התובעת את הכרטיס לנציג הנתבעת 1, וממילא השימוש בכרטיס נעשה לפני שנמסרה ההודעה לנתבעת 2. לפיכך, אין תחולה לסעיף 5 על ענייננו, ואין אחריות על הנתבעת 2 מכוח הוראותיו.

9.סעיף 10 מתייחס למקרה של ביטול עסקה עקב אי הספקת מוצר. התובעת אמנם טוענת כי היא נכנסת לגדרו של סעיף זה, אולם הסעיף (בסעיף קטן 10(ג)) מאפשר למנפיק הכרטיס, הנתבעת 2 (ולמעשה גם מחייב אותה) לפנות לספק ולקבל את עמדתו, ואם נוכחה כי המוצר סופק (או כי הספק מוכן לספקו) היא רשאית לחייב את הלקוח ולזכות את הספק. במקרה דנן הציגה הנתבעת 1 לנתבעת 2 חוזה חתום, וכן שובר אשראי הנחזה להיות חתום, ע"י התובעת, וטענה במפורש, כי לא זו בלבד שהיא מוכנה היתה לספק את המוצר (הייעוץ אודות מחזור המשכנתאות), אלא שהיא אף עשתה כן באופן מלא – הרי שחל המקרה הקבוע בסעיף קטן 10(ג), כאמור לעיל.