ת"ק 46153-04-15 עמי חי נ' מגדלי אמריקנה 2008 בע"מ

1. ביום 27.4.15הגיש התובע את תביעתו. ביום 10.6.15 הגישה הנתבעת בקשה לדחיה על הסף למתן ארכה להגשת כתב הגנה ולפסיקת הוצאות לדוגמא. ביום 15.6.15 נדחתה הבקשה ונקבע שעל הנתבעת להגיש כתב הגנה תוך 14 ימים. כתב הגנה לא הוגש ובמועד שנקבע לדיון ביום 26.7.15 התייצב התובע בבית-המשפט וביקש שינתן פסק-דין בהעדר הגנה. אדם שהזדהה בשם גדעון לוי והתיימר לדבר בשמה של הנתבעת אמר שאינו זוכר שקיבל את החלטה ועל מועד הדיון למד מפניה למוקד המידע. הוא ביקש הארכת מועד להגשת כתב ההגנה ואת דחיית הדיון. באותו מעמד נדחה הדיון למועד אחר, הנתבעת חויבה בהוצאות וניתנה לה הארכת מועד להגשת כתב הגנה. מההחלטה נשמט פרק הזמן שבו הוארך לנתבעת המועד. ביום 26.8.15 תיקן בית-המשפט את התקלה בהחלטה נוספת, שבה האריך את המועד להגשת כתב הגנה עד ליום 8.9.15. (החלטה זו לא נמסרה במען של הנתבעת ועל טופס המסירה צויין ש"אינה ידועה במען", אף שבית-המשפט לא היה מודע לכך בשעתו). ביום 9.9.15 התבקש וניתן פסק-דין בהעדר הגנה.

2. ביום 16.11.15, כחודשיים ושבוע לאחר מתן פסק הדין, הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, ההחלטה על קציבת המועדים לא הומצאה לה. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי התובע הותיר אחריו נכס במצב שחייב שיפוץ וכי התובע הוא זה שחייב לנתבעת כסף בעבור השיפוץ. בין השאר, המציאה הנתבעת קבלות על שיפוצים בסכומים ניכרים ובהיקף נרחב. היא גם טוענת שנגרמו לה הוצאות משום שהתובע השאיר ריהוט אותו צריך היה לפנות באמצעות עובדי הנתבעת. יצויין כי הנתבעת ציטטה מתוך אותו ההסכם עליו היא מתבססת בטענה לסילוק התביעה על הסף כי הוא נערך עם גורם אחר וכי לה אין כל יריבות עם התובע.

3. התובע הגיש תשובתו על גבי תצהיר. לטענתו, נציג הנתבעת, גדעון לוי, הוא זה שהתקשר אליו להודיע לו על מועד הדיון. ביום 21.6.15 התובע המציא לידי גדעון לוי בפקס את החלטת בית המשפט לקצוב את המועד להגשת כתב הגנה. לאחר משלוח הפקס הוא התקשר לוודא את קבלתו. לטענתו, הוא לא ביקש לעזוב את המקום אלא התבקש לעזוב במייל ובמעמד זה, נציג הנתבעת ציין בפניו שעובדיו צריכים לצבוע את הקירות. לא נעשתה כל פנייה נוספת הנוגעת "לשיפוץ". למעשה, לאחר שהתובע עזב את משרדו, הוא עבר לעבוד במשרד סמוך ולא זכורה לו כל פעילות שיפוץ שנעשתה לאחר עזיבתו ובהקשר אליה. התובע מוסיף וטוען כי בכל מקרה, על פי הוראות סעיף 15.1 לחוזה השכירות, בלאי סביר וטבעי מוחרג מחובת השיפוי בין השוכר למשכיר ותיקוני צבע אינם אלא בלאי טבעי. התובע עוד מצהיר כי לאחר עזיבתו את המושכר, הושכר המשרד למפלגת "יש עתיד" ללא כל שיפוץ. הנתבעת צירפה קבלות לתמיכה בטענותיה אלא שיום הנפקת הקבלות מתאים לתקופה שבה ישבו אנשי יש עתיד במושכר. לגבי הריהוט, טוען התובע כי הוא שכר מחסן לאחסון זמני של כל הציוד שלו ואין ממש בטענה כאילו השאיר את המשרד מרוהט.

4. הנתבעת השיבה באריכות כי גדעון לוי כבר לא מועסק אצלה מזה זמן רב וגם לא ניתן לאתרו. היא מאשרת שמספר הטלפון שמופיע בדף פירוט השיחות היוצאות של התובע שייך לגדעון אך משך השיחה היה רק כ- 58 שניות ולא ברור מה היה תוכנה. שמו של גדעון לוי השתרבב על התצהיר שהוגש בשמה לתמיכה בטענותיה לביטול פסק הדין אך מי שבאמת חתם על התצהיר הוא דניאל טביבי. כך או אחרת, המצאה לידי גדעון אינה מהווה המצאה כדין לידי הנתבעת וממילא דין הבקשה להתקבל.

ההכרעה

5. התובע טוען כי החלטות בית המשפט הומצאו לנתבעת. הוא צירף לתצהירו תכתובות מייל המעידות על ידיעה כלשהי אולם לא ברור מה היה תוכנה. המייל האחרון מיידע את נציג הנתבעת על משלוח הפקס אולם לא ברור האם הפקס אכן התקבל. אילו היה התובע מצרף אישור משלוח של הפקס המצב היה יותר ברור. התובע צירף גם את פירוט שיחות הטלפון הנייד שלו ובהן פירוט של שיחה שנעשתה למספר הטלפון של נציג הנתבעת אולם גם תוכנה של שיחה זו לא ברור מטבע הדברים. בנקודה זו, אפשריים שני תסריטים. לפי התסריט הראשון, לא בוצעה המצאה כדין ואז יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ומבלי להכנס לשאלת סיכויי התביעה. לפי התסריט השני, אכן בוצעה המצאה כדין של ההחלטה, הנתבעת מודעת לה והתעלמה ממנה מסיבותיה. במקרה זה, ביטול פסק הדין ייעשה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: שהתעלמות הנתבעת לא היתה מטעמים של זלזול בבית המשפט וגם שלנתבעת הגנה טובה שעשויה להוביל לפסק-דין שונה משניתן. בשלב זה, לא ברור אילו החלטות הומצאו לנתבעת. מאחר שחובת ההוכחה להמצאה כדין רובצת על מי שביקש את פסק הדין ונוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, די בחשש שהנתבעת לא קיבלה את כל ההחלטות והזימונים הרלבנטיים כדי להצדיק את ביטול פסק-הדין.

6. לצד זה, אין מנוס מלהתייחס להתנהגותה של הנתבעת. בתחילה, היא לא הגישה כתב הגנה במועד שנקבע לה. במקום זה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף ולהארכת המועד להגשת כתב הגנה. כשנדחתה הבקשה ונקבע שעליה להגיש כתב הגנה היא לא עשתה כן. אם תתקבל טענתה שהיא "לא ידעה" את תוכן ההחלטה, הרי שגם לשיטתה היא פשוט לא הגישה כתב הגנה, אף שלמיטב ידיעתה ההחלטה המקורית שקצבה לה מועד לעשות כן לא שונתה. אם ידעה אודות ההחלטה, התעלמותה ממנה נותרה ללא צידוק כלל. משגרמה הנתבעת לקיום ישיבת סרק היא חויבה בהוצאות משפט. מכאן החלה פרשה שניה של התנהלות בלתי ראויה של הנתבעת: בדיון שכבר נערך התייצב מטעם החברה אדם שביקש הארכת מועד. בשל תקלה, הוארך המועד, אך לא נקצבה התקופה. בעל-דין תם לב היה פונה בשאלה ומברר עד מתי עליו להגיש כתב הגנה. הנתבעת לא עשתה כן ופשוט המתינה עד לאחר שניתן פסק-דין. התייחסות להחלטה זו כהיתר להמנע ללא מגבלת זמן מהגשת כתב הגנה אינה מתיישבת עם חובת ההגינות כלפי הצד שכנגד וכלפי בית-המשפט עצמו והיא גרמה לתובע בזבוז זמן ומשאבים, כאשר נדרש שוב שוב לענין שאמור היה להסתיים משכבר.

7. התוצאה: הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000₪ בלי קשר להליכים קודמים ולתוצאות ההליך. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. לאחר שהנתבעת תגיש לבית-המשפט ראיה לתשלום זה, יבוטל פסק-הדין בהחלטה מפורשת, שתכלול התייחסות להמשך ההליכים.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ו, 26 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.