גלס נ' סיקוריט סוכנות לביטוח בע"מ

בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה, על נזקים ברכבו, שנגרמו לטענתו בשל פגיעה של משאית שמבוטחת אצל הנתבעת.

הצדדים אינם חלוקים באשר לאחריות נהג המשאית לקרות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האשם התורם של התובע וזאת מאחר שאין מחלוקת שרכבו חנה אחרי הפניה ממנה הגיעה המשאית, בחלק הדרך המסומן ב'אדום לבן'. מחלוקת נוספת נוגעת לגובה הנזק על-פי חוות דעת השמאי, מר חיים חייק, מטעמו של התובע. כנגד אותה חוות דעת הציגה הנתבעת חוות דעת נגדית והשמאי מטעם הנתבעת אף התייצב באולם בית המשפט ליתן הסברים הנוגעים לחוות דעתו.

יוער כי על-פי הדברים שהובאו בדיון אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי התובע הוא עוסק מורשה (עמ' 1, ש' 20 לפרוט'), כך שהוא מזדכה במע"מ ולפיכך אין מקום לפצותו בגין רכיב המע"מ.

טענות מפורטות של הצדדים יובאו בהמשך, ככל שיידרש.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

יש להקדים ולהבהיר כי על-פי עקרונות היסוד של דיני הנזיקין, מקום בו גורם מזיק נזק לאחר, הרי שחובתו היא לפצות את הניזוק בגובה הנזק שגרם בלבד, וזאת על בסיס העקרון של "השבת המצב לקדמותו". על הניזוק חלה חובה מקבילה להקטין את נזקו ככל שניתן.

בנסיבות אלה, מקום בו ניתן לתקן חלק ברכב שניזוק, הרי שעל המזיק לפצות את הניזוק בגין עלות התיקון בלבד ואין מקום לחייבו בפיצוי בגובה של חלק חדש.

כך גם מאחר שמדובר ברכב מעל 'גיל' שנתיים, הרי שיש מקום לפצות את הניזוק בגין חלפים משומשים או תחליפיים ככל שאלו בנמצא ולא בגין חלפים חדשים ומקוריים. הנטל הוא על הניזוק להוכיח כי לא הצליח לאתר חלקים תחליפיים כדי שיאושר לו פיצוי בגובה חלפים מקוריים.