ת"ק 46121-01-16 רביב נ' רכבת ישראל בע"מ

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה על סך 25,000 ₪.

לטענת התובע הוא מתגורר באזור השרון ועובד בבאר שבע ונוסע ברכבת ישראל על בסיס יומי. לדבריו עקב עישון מסיבי ברציפים שלא נמנע על ידי הנתבעת, הוא סובל וניזוק מהעשן.

לטענת התובע לא קיימת אכיפה של הנתבעת את הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון תשמ"ג 1983 (להלן: "החוק למניעת עישון"). התובע צירף לכתב התביעה תמונות (נספח א') המלמדות כי לא מדובר בתופעה אקראית אלא מדובר בעישון מסיבי ובולט באיזורים שיש בהם איסור לעשן וכי עובדי הנתבעת מתעלמים ואינם אוכפים את האיסור, אפילו הם חולפים על פני מעשנים.

טוען התובע כי הנזק הבריאותי של חשיפה לעישון על בסיס יומיומי הוא גלוי וידוע ועקב כך נחקק החוק למניעת עישון וזאת בנוסף למטרד הבלתי נסבל. עוד טען התובע בבית המשפט כי הנתבעת נהגה ברשלנות ופעלה בניגוד לפקודת הנזיקין בעוולה של הפרת חובה חקוקה.

לטענת התובע על הנתבעת לפעול באופן אקטיבי כדי למנוע את העישון ברציפים ולא די בהצבת שלטים, ומאחר ואין מניעה אקטיבית טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי.

הנתבעת הגישה כתב הגנה.

יובהר כי לדיון התייצב בנוסף לנציגה של הרכבת הגב' מעיין פרידברג, גם מר שרון ויצמן מנהל תחנת באר שבע מרכז.

לדברי הנתבעת - הינה חברה ממשלתית בבעלות מלאה של מדינת ישראל.

טוענת הנתבעת כי התביעה עניינה הפרות כביכול של החוק למניעת עישון ברציפי תחנת הרכבת באר שבע מרכז במהלך החודשים דצמבר 2015 וינואר 2016.

יאמר כבר מעתה כי הנתבעת אינה מדייקת בענין זה. התביעה כפי שנוסחה ע"י התובע היא לגבי תחנת באר שבע מרכז וגם לגבי תחנות אחרות. ודוק: התובע מתגורר באזור השרון. זאת ועוד התביעה לא מוגבלת לחודשים דצמבר 2015 וינואר 2016 אלא כדברי התובע מדובר בחודשים רבים בהם חווה התובע את תופעות העישון ברציפים.