גבאי ואח' נ' בן נון ואח'

התובעים מספרים בכתב התביעה, ששכרו את שירותי הנתבעים לצורך ייבוא אישי מסין, של ציוד לבית אותו בנו באותה תקופה.

הם מספרים על פגישה בחודש דצמבר 2014 עם הנתבע.

הם אומרים שבאותה פגישה הציג הנתבע את התמורה הנדרשת מהתובעים ואת השירותים שיקבלו מהנתבעים, והבטיח לתובעים חיסכון של 40%-50% ביחס לעלויות הציוד בארץ.

התובעים טוענים שהנתבע אמר להם, שהחברה של הנתבעים אחראית לכל מה שקורה בהליכי הייבוא מסין, לרבות החלפת ציוד שבור.

התובעים ממשיכים ומפרטים הבטחות ומידע שקיבלו מהנתבע במסגרת המשא והמתן בין הצדדים.

בעקבות זאת החליטו התובעים לשכור את שירותי הנתבעים, והוסכם בין הצדדים שהתובעים ייסעו לסין במהלך חודש אוגוסט 2014.

התובעים טוענים שהנתבעים הבטיחו להם סיור מקדים של שבוע ימים בארץ עם הנתבעת, אך בסופו של דבר התקיים סיור של שלוש שעות בבני ברק.

התובעים טסו לסין בהנחיית הנתבע, ושם פגשו את נציג הנתבעים אלדד, שהבטיח ללוות אותם ולהדריך אותם בסין.

התובעים מספרים שבחרו ריצוף באחת החנויות שם, כשהם מלווים ע"י אלדד, שילמו מקדמה ויצאו.

בהמשך העדיפו מרצפות בחנות אחרת וביקשו מאלדד לבטל את העסקה הראשונה, והוא הרגיע אותם שידאג לביטול מאוחר יותר ושלא תהיה בעיה עם החזר המקדמה.

בהמשך הגיעו התובעים עם הנתבעת לחנות לדברי נגרות, והמשיכו וקנו במשך 10 ימים את כל הציוד לו נזקקו.

התובעים שילמו למוכרים השונים מקדמה בסך 10% מסך ההזמנה, ובסך הכל שילמו מקדמות בסין בסך 31,064 ₪.

בנוסף שילמו התובעים עבור מלון ונהג 10,400 ₪ ועבור כרטיסי טיסה 6,811 ₪.

בהמשך הודיעה הנתבעת לתובעים, שהם לא יוכלו לקבל בחזרה מחנות המרצפות, את המקדמה על סך 1,680 ₪.

לאחר וויכוחים סודר עניין המקדמה, אך במקביל חויבו התובעים בתוספת בסכום דומה בגין הריצוף אותו הזמינו.

לקראת סוף 2014 העבירו התובעים סך של 7,500 דולר בהעברה בנקאית עפ"י הוראת הנתבע, ובתחילת 2015 העבירו סך של 13,249 ₪ לחברת שילוח, וזאת בעבור משלוח שכלל לקוחות נוספים מלבדם.

בשלב התקנת הריצוף מחוץ לבית , התברר לתובעים שגוון המרצפות לא תואם את זה שהזמינו, אך הם בחרו להתפשר על כך ולא להתווכח.