טובול נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ

בפניי תביעה על סך 33,400 ₪, שעניינה פיצוי ושיפוי בגין איחור בקבלת כבודה במהלך תובלה אווירית בינלאומית ובעבור רכישת ציוד בשל אי קבלת הכבודה. עפ"י כתב התביעה תובע התובע החזר של 2,256.89 ₪ בגין עלות מוצרים אותם רכש, לטענתו, בשל האיחור בהגעת כבודתה אשר גרמה לו לטוס לטיסת המשך ללא ציוד. סכום נוסף תובע התובע בגין עגמת נפש ובזבוז זמן שנגרמו לו בשל האיחור בהגעת הכבודה.

רקע וטענות הצדדים

התובע חזר מחופשה בת 26 יום מתאילנד ביום 12.2.17. על פי כתב התביעה, במהלך הטיסה חזור, כשעתיים לפני הנחיתה ניגש אליו הדייל והודיע לו כי הכבודה שלו נשארה בבנגקוק וכי הוא אמור לקבל אותה רק למחרת היום בשעה 07:00 בבוקר. היות וביום למחרת טס התובע בשעה 07:00 בבוקר לרומניה, לא יכול היה לקבל את הכבודה ונאלץ להתארגן מחדש עם כל הכבודה לטיסה. רק ביום 17.2.17 כאשר חזר לארץ קיבל את הכבודה ללא סכום של 3,850 אירו ו – 2,800 ₪ שהיו בתוכה. על פי כתב התביעה, נגרמה לתובע עוגמת נפש נוכח העובדה שתוכננו לו פגישות מראש והיה במבוכה נוראית כיוון שלא יכול היה להופיע בבגדים ייצוגיים כמו שהיו לו במזוודה עקב מחסור בכסף. התובע טוען כי לקח בחשבון שהוא צריך להתארגן לקנות בגדים וציוד אישי וגם להתארגן עם השהות שם ובהתאם התנהל. לכתב התביעה צירף התובע חשבוניות לגבי רכישותיו בישראל עובר לטיסת ההמשך לרומניה. הרכישות הסתכמו בסכום כולל של 2,256.89 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט וממצה ובו טענה כי התובע מעולם לא דיווח ומעולם לא פנה לנתבעת בשום הזדמנות על חוסר בכסף מזומן אשר לטענתו היה בכבודה. הנזק הנטען בכתב התביעה נודע לנתבעת לראשונה רק בקבלת כתב התביעה בתאריך 7.3.17. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי התובע מעולם לא הצהיר במעמד הבידוק כי הוא מתכוון לשלוח בכבודה כסף מזומן רב או בכלל כסף מזומן כלשהו.

באשר להוצאות שהתובע טוען להם, טוענת הנתבעת כי כבר ביום 13.2.17 יממה לאחר הגעתו לארץ מבנגקוק יכול היה לקבל את הכבודה כיוון שלנתבעת לא היתה כל בעיה לשלוח את הכבודה ליעד אליו טס התובע. בהתאם לבקשתו המפורשת של התובע משיקולי נוחות שלו בלבד, בחר לאסוף את הכבודה רק בתאריך 17.2.17 דהיינו 5 ימים לאחר הגעתה לארץ.

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, על אף שבידי הנתבעת היתה האפשרות לשלוח את הכבודה מיד עם קבלתה, ליעד בו עתיד לשהות התובע בבוקרשט, הוא בחר משיקוליו שלו לבקש מהנתבעת שלא לשלחה אליו אלא להחזיקה בידי הנתבעת עד ליום שישי ה- 17.2.17. הנתבעת טוענת כי על הכבודה, הובלתה ותביעה זו חלות הוראות האמנה מכוח חוזה התובלה בין הצדדים ומכוח חוק התובלה האווירית, התשמ"ח-1980. זאת ועודף טוענת הנתבעת כי מקום המוצא של התובלה הינו תאילנד ומקום היעוד הוא ישראל. ישראל היא צד לאמנה לפיכך תביעה זו כפופה להוראות האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, שנחתמה במונטריאול ביום 28.5.1999.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי בהתנהגותו פעל התובע בניגוד לעיקרון הקטנת הנזק ובחוסר תום לב.

בדיון בפני חזר התובע על טענותיו וציין כי איננו תובע פיצוי בגין כסף שלטענתו היה בכבודה אלא על כך שלא קיבל את הכבודה בזמן ועל זה שעבר לטענתו מסכת ייסורים. התובע ציין כי היה אמור להשתתף באירוע משפחתי בבוקרשט ועל כן חשוב היה לו לקבל את הכבודה בזמן נחיתתו מבנגקוק. התובע סיפר כי לאחר נחיתתו נסע לתל אביב לאחר שהתברר לו שאין לו מזוודה וכי אף אחד לא יכול היה להביא לו בגדים נאלץ לרכוש ציוד. בנוסף ציין כי לא היתה לו מזוודה וכי שם את כל הבגדים שרכש בתיקים.

נציגת הנתבעת ציינה בטיעוניה כי חברת אל על שולחת כבודה שאחרה לכל מקום שהנוסע יבקש לצורך העניין, לביתו, לכתובת משפחתו או בכל מקום אחר לבקשת הנוסע. לטענת הנתבעת נאלצו להעביר את המזוודה הליך ביטחוני נוסף וכי הודיעו לתובע במהלך הטיסה שהמזוודה הועלתה לטיסה מיד והודיעו לו כי היא אמורה להגיע בערך בשעה 07:00 למחרת בבוקר. עוד הפנתה נציגת הנתבעת כי התובע ציין בכתב התביעה כי נכונו לו פגישות בבוקרשט ובדיון טען כי מדובר באירוע משפחתי. נציגת הנתבעת ציינה לשאלת בית המשפט, כי ביום שהתובע טס יכול היה לקבל את הכבודה ברומניה ביעד שבו הוא היה מציין וכי הדבר מצוין במעמד פתיחת דו"ח כאשר הגיע לארץ ופנה לדלפק הכבודה ביום שהוא נחת. עוד ציינה כי תמיד שואלים את הנוסע לאן הוא רוצה שילחו לו את הכבודה. בדו"ח הנ"ל מצויין כי התובע ביקש לאסוף את הכבודה ביום שישי עם שובו ארצה. נציגת הנתבעת הגישה פסיקה רלבנטית לתמיכת טענותיה.

בתשובה לטענות הנתבעת השיב התובע לשאלות בית המשפט לעניין סכום התביעה ואמר כי רוב הסכום שהוא תובע הוא בגין עוגמת נפש שנגרמה לו. עוד ציין התובע כי לא ביקש לקבל את הכבודה בבוקרשט ולא ידע שיש אפשרות כזאת. לעניין מטרת הנסיעה והסתירה בין טענותיו בבית המשפט ולאמור בכתב התביעה ציין התובע כי לא כתב פגישות עסקיות אלא רק פגישות ולא רשם כי מדובר באירוע משפחתי. לתמיכת טענותיו צירף התובע לכתב התביעה פסיקה רלבנטית וכן התייחסות לטענות הנתבעת בכתב ההגנה.

דיון והכרעה

סעיף 3 א לחוק התובלה האווירית, תש"ס – 1980 קובע כי על תובלה אווירית, שמקום היציאה ומקום הייעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת מונטריאול, יחולו הוראות האמנה. סעיף 29 לאמנה וסעיף 10 לחוק התובלה האוירית תש"ס – 1980 מבהירים את דבר ייחוד העילה מכוח האמנה והחוק.