ת"ק 4605-07-14 ס' נ' איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ, ת"ק 30747-09-14 סאתמרי נ' אי.קיו. טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ, ת"ק 29436-07-14 רייכמן נ' אי.קיו. טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ

לפניי שלוש תביעות המעוררות שאלות משותפות של עובדה ומשפט שהדיון בהן אוחד. עילתן המשותפת – תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובעים, לטענתם, ממכתבי דרישה ששלחו להם הנתבעות 2-1 (להלן – "הנתבעות") – באמצעות באי כוחן – לתשלום חוב כספי בגין שירותי תוכן שצרכו, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית ושכר טרחת עורך דין. באי כוח הנתבעות התרו בתובעים שאם לא ישלמו את החוב בתוך 14 יום ייפתחו נגדם הליכים משפטיים הכרוכים בטרחה ובעלויות מיותרות. אין חולק כי התובעים לא שילמו את החוב הנטען, ומשנתחוור להם כי הנתבעות נוהגות כך כלפי רבים אחרים – הגישו את התביעות שלפניי.

הרקע הצריך לעניין

1. הנתבעות הן חברות בעירבון מוגבל הנשלטות במישרין או בעקיפין על ידי נתבע 3. הנתבעות סיפקו, לטענתן, "שירותי תוכן" בתשלום, שעיקרם משלוח מסרונים בדבר אירועים ופעילויות בתחום הבידור (מבחני בד להפקות שונות, מפגשים עם כוכבי בידור וכיוצא באלה). צרכן השירות יכול היה לקבל מידע משלים לתוכן שנכלל במסרונים באמצעות גלישה באתרי אינטרנט שהפעילו הנתבעות. ההרשמה לשירות בוצעה באמצעות הזנת פרטי הנרשם בדף הרשמה באינטרנט: שם מלא, תאריך לידה, כתובת דואר אלקטרוני ומספר טלפון נייד. אדם שביקש להירשם לשירות נדרש לאשר את הסכמתו לתנאים המפורטים בתקנון השירות שבאתר, וכן להזין בו קוד שנשלח אליו במסרון למספר הטלפון הנייד שלו. כך בוצע מה שהנתבעות מכנות "אימות כפול" של זהות הנרשם לשירות (זיהוי באמצעות כתובת ה-IP של המחשב שלו ובמסרון) (נ/12, בעמ' 3). בתקנון השירות – שלטענת הנתבעות תוכנו היה זהה ביחס לכל השירותים שסיפקו – צוין בין היתר כי מדובר בשירות שבועי מתחדש בעלות של 20 ש"ח שהתשלום בגינו ייגבה באמצעות חברת הסלולר של המנוי, ושניתן לבטלו בכל עת.

    

2. בעבר נהגו הנתבעות לגבות תשלום בעד השירות בסיוע של חברות המכונות "חברות תוכן" או "אגרגטורים". אלו היו מעין גורם מתווך בין חברות הסלולר (שדרכן נגבה התשלום בפועל) לבין הנתבעות והצרכן הסופי. הנתבעות היו מעבירות לחברת התוכן הרלוונטית הרשאה לחיוב חשבון הסלולר של צרכן השירות (תיעוד אלקטרוני של אותה הסכמה לתנאי התקנון), וחברת התוכן הייתה מחייבת את צרכן השירות – באמצעות חשבונו אצל חברת הסלולר – בתשלום בגינו. התשלום היה מופיע בחשבון הסלולר החודשי בשמות שונים ובהם "שירותי יוניסל", שירותי "סלאקט" או "שירותי תוכן בתשלום". לקוח שביקש להפסיק את השירות יכול היה להודיע על כך לחברת הסלולר שלו, שהייתה מודיעה על כך לחברת התוכן, וזו בתורה הייתה מודיעה לנתבעת הרלוונטית (אולם אם הנתבעת הרלוונטית לא קיבלה את ההודעה, היא המשיכה לחייב את הלקוח בגין השירות); או להודיע ישירות לנתבעות באמצעות משלוח מסרון הכולל הודעת ביטול. לגישת הנתבעות, התקשרות הלקוח עמן היא התקשרות עצמאית וישירה שאינה מותנית בהתקשרותו עם חברת הסלולר. כלומר, חובתו של הלקוח לשלם להן בגין השירות נוצרת בעת הסכמתו לתנאי התקנון, המגבש חוזה מחייב בינו לבינן. לשיטת הנתבעות, הדבר דומה לתשלום באמצעות כרטיס אשראי: הלקוח מחויב לשלם לעסק בגין השירות, וכרטיס האשראי אינו אלא אמצעי תשלום. כשם שעצם העובדה שחברת האשראי ביטלה חיוב לבקשת הלקוח אינה פוטרת אותו מהחובה לשלם לבית העסק בהתאם לתנאי ההסכם הישיר שנכרת בין הלקוח לבינו, כך לקוח הנרשם לשירות שהנתבעות מספקות חייב לשלם להן בגינו ללא קשר לשאלה אם התשלום נגבה באמצעות חברת הסלולר, אם לאו. במקרה שחברת הסלולר אינה מצליחה לגבות תשלום עבור הנתבעות, חלה על הלקוח – לשיטתן – חובה עצמאית לשלם להן בגינו.

    

3. בשלב כלשהו הפסיקו חברות הסלולר (מסיבות שאין צריך לפרטן) לגבות תשלום בגין השירות ולהעבירו לנתבעות, והחל להצטבר אצלן חוב של צרכני השירות. הנתבעות, מצדן ולטענתן, המשיכו לספק את השירות כל עוד לא קיבלו הודעה מפורשת כי הצרכן מבקש להפסיקו, ובה בעת – משך שנים מספר – נמנעו מלנקוט פעולות כלשהן לגביית החוב, שבינתיים הלך ותפח. הטעם לאי-הגבייה, לפי הנטען, הוא שבשנת 2009 הוגשה נגד אחת החברות שבשליטת הנתבע 3 תובענה ובקשה לאשר את ניהולה במתכונת ייצוגית. ביסוד בקשת האישור עמדה הטענה שאותה חברה וחברות הסלולר לא היו רשאיות לחייב את התובע (באותה בקשת אישור תובענה ייצוגית) בגין שירותי תוכן שסופקו לו בהיעדר הסכמה מפורשת שלו. הנתבעות פעלו בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלו, והשהו את גביית החובות עד שתוכרע בקשת האישור לכאן או לכאן. עם הכרעתה ודחייתה (ת"צ (מחוזי ת"א) 1860/09 זילברג נ' פלאפון תקשורת בע"מ (7.5.2013) (להלן – "עניין זילברג"); ערעור על פסק הדין נדחה לאחרונה: ע"א 4461/13 זילברג נ' פלאפון תקשורת בע"מ (12.2.2015)), החלו הנתבעות לפעול באינטנסיביות לגביית החובות שהצטברו. ניסיונות הגבייה כללו משלוח מכתבי התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים החתומים בידי באי כוחן, ובהם נדרשו החייבים – צרכני השירות – לשלם לאלתר חובות שהצטברו לכל אורך התקופה שבה חברות הסלולר לא גבו תשלום בגינם. נוסף על סכום הקרן (עלות השירות בסך של 80 ש"ח לחודש), דרשו הנתבעות גם הפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה שבמהלכה עיכבו את הליכי הגבייה כאמור (בין השנים 2009 ל-2013), וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של מאות שקלים. הנתבעות לא הקדימו למכתבי ההתראה משלוח מכתב המודיע לחייבים על אודות החוב, ומבקש מהם לשלמו בלא לדרוש ממנו לשאת גם בעלויות הגבייה.

    

4. התובעים בתיקים שלפניי קיבלו מכתבי התראה כאלה. אלא שלטענתם, אף לא אחד מהם ביקש (וממילא לא קיבל) שירותי תוכן מהנתבעות. דרישות התשלום שנשלחו אליהם – שלוו באיום לנקוט הליכים משפטיים לאלתר – היכו בהם, לדבריהם, כרעם ביום בהיר. יודגש כי ההתקשרות הנטענת בין התובעים לבין הנתבעות – כך גם לשיטת הנתבעות עצמן – בוצעה שנים מספר לפני שנשלחו מכתבי ההתראה, בדרך של הרשמה חד-פעמית באתר אינטרנט. מאז שנרשמו לשירות (לפי הנטען), לא קיבלו התובעים כל היזון חוזר בדבר האופן שבו שילמו לנתבעות עבורו. כך, בחשבון הסלולר (שדרכו נגבה התשלום בעבר) הופיע שם שמקשה לקשר בין השירות לבין הנתבעות (כזכור, הופיעה שמן של חברות התוכן או "שירותי תוכן בתשלום", ולא שמן של הנתבעות או של השירות); וזה שנים מספר שהנתבעות או מי מטעמן לא פנו לתובעים באופן ישיר. הנתבעים מעולם לא קיבלו הודעה כי קיים חוב שאינו משולם ומצטבר מדי חודש בחודשו, ושעליהם לשלמו. למעשה, הפעם הראשונה שהתובעים שמעו מהנתבעות – זולת אותם מסרונים שלא צוין בהם דבר על אודות תנאי השירות והתשלום בגינו (וזאת בהנחה שקיבלו אותם) – הייתה כשקיבלו מכתב התראה מעורך הדין של הנתבעות המאיים בפתיחת הליך משפטי אם לא ישולם החוב לאלתר. אין חולק כי התובעים לא קיבלו מהנתבעות מעולם – לא בדפוס ולא במסר אלקטרוני (דואר או מסרון) – כל מסמך שהוא המפרט את תנאי ההתקשרות.

    

5. התובעים פנו לבאי כוח הנתבעות על פה במטרה לברר את פשר החוב, ונענו בבוטות, לטענתם, כי עליהם לשלמו מיד כדי לחסוך בהוצאות, בטרחה ובהליכים מיותרים. מכתבים שנשלחו לבאי כוח הנתבעות שכללו דרישות לקבל פרטים בדבר החוב נענו במכתב סטנדרטי ששלחו הנתבעות עצמן (ולא באי כוחן) הכולל העתק מהתקנון, מ"דף הסבר לחייב" ומפלט מחשב הכולל מידע בדבר ההרשמה לשירות: כתובת ה-IP של המחשב שממנו היא בוצעה כביכול ומועדה. לא ניתן הסבר בדבר אופן חישוב החוב או הפרשי ההצמדה והריבית; מדוע התובעים נדרשים לשלם בגין הוצאות הגבייה מקום שלא נתבקשו לשלם את החוב בשום שלב קודם לכן, ואף אם רצו לשלמו – לא ידעו למי וכיצד; וכתובת ה-IP היא מספר שמשתנה תדיר באופן שאינו מאפשר לברר בדיעבד אם ההרשמה אכן בוצעה מהמחשב האישי של התובעים. הנתבעות דרשו אפוא תשלום מידי אך לא סיפקו מענה הולם לשאלות לגיטימיות שהוצגו להן.