ת"ק 4599-04-14 שפיר נ' רז ואח'

לפניי תביעת נזקי רכוש, שנגרמו לרכב התובע עקב נסיעת רכב הנתבע לאחור לאחר שיצא בנסיעה קדימה מחנייה ניצבת למסלול הנסיעה, בחניית בי"ס ליאו בק.

הנתבע טוען כי התובע הגיע מאחוריו במהירות, וביקש להיכנס למקום החניה שהתפנה, אך הנתבע נסע מעט לאחור על מנת להשלים את הסיבוב, וכך פגע בו התובע, שהיה צמוד אליו.

עוד טוען הנתבע כי הנזק לרכב התובע הוערך בסכום מופרז, כי מהתאונה נגרם לרכב התובע נזק קטן מאד, ואילו לרכב הנתבע לא נגרם כל נזק. הנתבע טוען כי רכב התובע סבל מפגיעות רבות בכל חלקיו.

לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים, ולאחר שכתב התביעה תוקן עקב טעות בשמות הצדדים ובמספר הרכב, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד.

ראשית, לא היתה התאמה בין גרסת התובע בכתב התביעה ובהודעה על תאונה אל מול גרסתו בדיון, כאשר בכתב התביעה טען כי הנתבע יצא מחניה בנסיעה לאחור, כאשר בדיון, ובהדגמה על גבי מכוניות הצעצוע התברר בעליל כי הנתבע יצא מהחניה בנסיעה קדימה, השלים כמעט את יציאתו ונעמד לפני הנתבע במסלול הנסיעה, ורק אז נסע מעט אחורנית על מנת להשלים את הפניה שמאלה בביטחה. התובע אף היה מודע לכך שהנתבע יידרש לנסוע אחורנית כדי להשלים את היציאה עם רכבו (סעיף 1 לכתב התביעה המתוקן), אך נצמד אליו עוד לפני שהנתבע התחיל בנסיעה אחורנית (פרוטוקול, עמ' 2, שורה 29 עד עמ' 3, שורה 9). התובע טען כי החניה היתה צפופה וכי נצמד לרכב הנתבע מאחר והסדרנים דחקו בכלי הרכב לעשות זאת, וכי היתה שיירה של כלי רכב מאחוריו (שם, שורות 18-19). בכתב התביעה המתוקן טען כי נסע בנסיעה איטית תוך שהוא מתקדם עם המכוניות שלפניו. הנתבע לעומתו טען כי השעה היתה לפני שבע בבוקר, כי תלמידים עדיין לא הגיעו וכי החניה היתה ריקה יחסית (כתב ההגנה מיום 14/4/14, כתב הגנה מיום 15/7/14, פרוטוקול, עמ' 3 למטה). הדבר תואם יותר את טענת התובע כי לא ביקש לחנות במקום, שפינה הנתבע, אלא במקום אחר שהוא ראה פנוי בהמשך.

בעניין הנזק, רכב התובע רכב ישן (מודל 2003), שעבר 93,000 ק"מ. בתמונות (ת/1), שהוגשו בצבע בדיון נראה כי נפגע במספר מוקדים (מכסה תא מטען, מכסה מנוע, פינה שמאלית קדמית של הפגוש הקדמי, והפנס), ואין זה סביר שכל הנזק ארע באירוע תאונה זה. במיוחד הנזק בפגוש בצורת "שפשוף" אינו תואם את עדות התובע לפיה הנזק נגרם "בחיבור של הפנס הקדמי" (פרוטוקול, עמ' 1, שורה 30). הגרסה לפיה הנתבע נסע אחורנית פעמיים ונתן לתובע שתי מכות נשמעה לראשונה היום, ואינה תואמת את הגרסאות בכתבי התביעה ובהודעה על תאונה, ואינה עולה בקנה אחד עם ההגיון. יש להוסיף לכך את העובדה שהתובע ציין שני מועדים שונים לתאונה (במשטרה ובהודעה על תאונה 8/12/13 ובכתב התביעה 11/12/13). יש לעיין בנספח שצירף התובע לכתב התביעה הראשון בו כתב במפורש כי התאונה התרחשה ביום 11/12/13, היה מעורב בה רכב הנתבע מסוג איסוזו 4*4, שמספרו אינו מס' רכבו של הנתבע, ויש יסוד סביר להאמין כי רכב התובע היה מעורב בתאונה נוספת ביום 8/12/13. יש לכך תימוכין רבים במסמכים של התובע.

לאור הגינותו של הנתבע, שאישר את המגע בין כלי הרכב ביום 11/12/13, ואף את נכונותו לשאת בתיקון הנזק הקל שגרם בנסיעתו אחורנית, אני מחליטה לחלק את האחריות לתאונה כך שלשני הנהגים אחריות לתאונה: הנתבע שנסע אחורנית, והתובע שנצמד אליו, או אף המשיך לנסוע, למרות שהבין כי רכב הנתבע, שיצא כבר מהחניה בנסיעה קדימה, יזדקק לנסיעה נוספת אחורנית כדי להשלים את הסיבוב. שני הנהגים העידו כי הם מכירים את החניון היטב.

מאחר ואני מטילה ספק גם בקשר הסיבתי בין הנזק נשוא חוות הדעת לתאונה, אני מחליטה לחייב את הנתבעים בגין חלקם באחריות לתאונה ולנזק לשלם לתובע את הסך הכולל של 2,500 ₪.

בנסיבות אלה ישא כל צד בהוצאותיו.