ת"ק 45921-06-17 וונדה נ' חודובקשייב

בפני תביעה כספית על סך של 25,000 ₪.

התובעת טענה בכתב התביעה כי נשאה בתשלומים לצורך מימון הוצאות לרכישת רכב, שנרכש על ידי הנתבע, והאחרון התחייב בפניה כי יעביר אליה מחצית מהתמורה הכספית שתתקבל ממכירתו.

הנתבע מצא לנכון שלא להגיש כתב הגנה מטעמו, למרות שלפי הנתונים שבפניי הוא קיבל את כתב התביעה ואת הזימון לדין.

הנתבע שטח את טענותיו בדיון ההוכחות שנערך ביום 22.11.17, ובמענה לשאלת בית המשפט הודיע כי אין ברצונו להגיש כתב הגנה ולקיים דיון נוסף (ע' 3, ש' 2-3).

מעיון בטענות הצדדים בדיון שנערך עולה כי בעלי הדין חיו בצוותא מספר שנים שבמהלכן הנתבע רכש רכב מסוג שברולט אוואו, שנת יצור 2008, ובתקופה מסוימת מימן את הוצאות רכישתו, אלא שבשלב מסוים לא היה ביכולתו להמשיך ולממן את הוצאות הרכישה, והתובעת סייעה לו בפירעון התשלומים שירדו מחשבונה.

התובעת טענה כי נשאה בחיובים כספיים מצטברים בסך של למעלה מ- 25,000 ₪, ואילו הנתבע טען כי התובעת נשאה בתשלומים בסך כולל של 22,400 ₪.

נראה שאין מחלוקת בין הצדדים כי הגיעו לכלל הסכמה שהנתבע יעביר לתובעת מחצית מהתמורה הכספית שתתקבל בגין מכירת הרכב (עדות הנתבע, ע' 2, ש' 19).

הנתבע טען בדיון כי הסכים להעביר לתובעת מחצית מתמורת מכירת הרכב על מנת שתיאות למסור לרשותו את הרכב, לאחר שדרכיהם נפרדו, אלא שמעיון בחילופי ההודעות בין בעלי הדין, שצורפו לכתב התביעה, עולה כי חזר בו מההסכם האמור בשל החיובים הכספיים בהם נשא לצורך רכישת הרכב, ולא העלה טענה הנוגעת לנסיבות העברת הרכב לרשותו. "אמרת ברגע שאתה מוכר אתה מביא לי את החלק שלי לא? נכון אבל הוצאתי סכום מטורף על מנת למכור ולהתפטר ממנו...". יש להביא בכלל חשבון שגם התובעת נשאה בעלויות המימון לצורך רכישת הרכב, והתובע לא הביא ראיות על מנת להוכיח כי היקף העלויות שנגרמו לו היה גדול מזה של התובעת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות לא מצאתי כי הנתבע העלה טעם של ממש המצדיק את אי קיום ההסכם שנקשר בין הצדדים לגבי חלוקת התמורה שתתקבל ממכירת הרכב, וסבורני שיש מקום לאכוף עליו את ביצוע ההסכם.