ת"ק 45891-12-15 אלחרר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.התובע היה מבוטח אצל הנתבעת והפעיל את הפוליסה כמבוטח שרכבו נפגע. במקרה נוסף תבע התובע את הנתבעת כניזוק שהמזיק שפגע ברכבו בוטח אצל הנתבעת. הנתבעת פיצתה אותו על נזקיו לגבי שני המקרים, ובכלל זה בגין ירידת ערך, וזאת על בסיס חוות דעת שמאי מטעמה שהיתה לכאורה מקובלת על התובע.

בחלוף זמן ביקש התובע למכור את רכבו או אז הבין כי ירידת הערך למעשה גבוהה יותר מזו שעל בסיסה ניתן הפיצוי. בנסיבות אלה פנה לשמאי מטעמו אשר אמד את ירידת הערך והעמידה על שיעור של 36% וזאת לעומת פיצוי של 6% בגין ירידת ערך על-פי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת.

2.המחלוקת האמורה שבין הצדדים ב-2 התיקים בנוגע לגובה ירידת הערך של הרכב הועברה בהסכמתם לשמאי מכריע אשר העמיד את ירידת הערך על שיעור של 11.5%. אין מחלוקת שהנתבעת השלימה את הפיצוי באופן שתואם לירידת הערך שקבע השמאי המכריע.

3.המחלוקת שנותרה בפניי היא בשאלת הוצאות משפט של התובע. לטענתו, נדרש לחוות דעת מומחה מטעמו כמו גם לתשלום חלקו בחוות דעת השמאי המכריע וכן היו לו הוצאות נוספות ובכלל זה בגין התייעצות והפסד ימי עבודה. בגין אלה מבקש התובע פיצוי של כ- 10,500 ₪ וזאת לאחר שהמחלוקת העיקרית בדבר גובה ירידת הערך הוכרעה.

מנגד טוענת הנתבעת כי לאור הפער המשמעותי בין חוות דעת השמאי מטעם התובע שקבעה ירידת ערך של 36% לעומת חוות דעתו של השמאי המכריע שקבעה ירידת ערך של 11.5%, היא אינה צריכה לשאת בהוצאות התובע.

4.לאחר שהתקבלה חוות דעתו של השמאי המכריע למעשה התקבלה תביעתו העקרונית של התובע כי פוצה בשיעור נמוך בגין 'ירידת ערך' מזה שהיה זכאי לו. בנסיבות אלה לכאורה זכאי התובע להוצאות. יחד עם זאת מקובלת הגישה בפסיקה כי בפסיקת הוצאות ניתן להתחשב ביחס שבין סכום התביעה לסכום שנפסק בפועל וכי פער משמעותי בינם יש בו כדי להביא להפחתת סכום ההוצאות עד לכדי איונם (ע"א 6021/08 לוגבינץ נ' אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ. ניתן ביום 24/2/10; רתק (מרכז) 19317-08-16 רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ. ניתן ביום 3/1/17).

הוצאות התובע היו בגין חוות דעת מטעמו, חלקו בחוות דעת המומחה המוסכם, הוצאות נלוות והפסד נטען של ימי עבודה.

5.בנסיבות האמורות ומאחר שללא הגשת התביעה לא היתה הנתבעת מכירה בזכותו של התובע לפיצוי נוסף בגין 'ירידת ערך' מצד אחד ומאחר שלמעשה חוות הדעת מטעם התובע התבררה כמופרזת בשיעור משמעותי מצד שני – אשר לא מן הנמנע כי יהיה מקום להחזר כספי מטעם השמאי מטעם התובע שחוות דעתו התבררה כמופרזת בעליל – מצאתי להעמיד את גובה ההוצאות שעל הנתבעת לשלם לתובע על סך של 4,800 ₪ בשני התיקים יחד.

התוצאה:

6.הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,800 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.