ת"ק 4572-02-15 רוקח שינבך נ' גינדי ישראל 2010 בע"מ

1.ביום 29.5.12 נחתם חוזה בין התובעת לבין הנתבעת (להלן: "החוזה") לפיו התובעת רכשה דירה מאת הנתבעת.

בסעיף 7.7 של החוזה נקבע מועד מסירת הדירה תוך התחייבות לנספח ב' שהוא נספח התשלומים והמועדים. אין מחלוקת על כך שהמועד למסירת הדירה נקבע ליום 31.12.13.

בסעיף 77 לנספח ב' נאמר בין היתר שהתובעת, כקונה, זכאית לקבל סכום נומינלי קבוע של 4,000 ₪ (כולל מע"מ) (להלן: "התשלום החודשי") לחודש בגין התקופה שממועד חלוף 30 יום מפרעון התשלום כאמור לעיל עד למועד המסירה הקבוע בסעיף 7.7 בהסכם".

דובר בהטבה כספית עקב תשלום מוקדם של חלק מהתמורה עבור הדירה.

סעיף זה פרי של מו"מ בין בעלי הדין ערב חתימת החוזה ולמעשה הנתבעת הסכימה להשתתף בתשלום דמי שכירות של התובעת מכיוון שנאלצה לשלם גם דמי שכירות וגם החזר הלוואות בנקאות המגביל.

2.הנתבעת אכן שלמה לתובעת 4,000 ₪ לחודש בהתאם למוסכם עד חודש דצמבר 2013 ואז חדלה לשלם.

מועד מסירת הדירה בפועל היה ב-19.5.14 ובתביעה זו התובעת עותרת ל-18,400 ₪ בגין התקופה מינואר 2014 עד המסירה.

3.עמדת הנתבעת היא שאכן התחייבה להשתתף בדמי שכירות של התובעת בשיעור של 4,000 ₪ לחודש אך לפי הנאמר בחוזה ונספח ב', התחייבות זו הייתה עד למועד המסירה הקבוע בסעיף 7.7 להסכם המכר.

אין ולא הייתה התחייבות לשלם את הסכום החודשי עד מועד המסירה בפועל.

כמו כן טוענת הנתבעת שהסעיף הינו תולדה של מו"מ בין הצדדים וכוונתם של הצדדים הייתה ברורה ומובנת בעת חתימת החוזה.

תכלית הסכמת הנתבעת להשתתף בדמי שכירות הייתה להטיב עם התובעת, אולם ההטבה מסתיימת על פי ההסכם במועד שנקבע בסעיף 7.7, ואין התייחסות למועד המסירה בפועל.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א.לשון סעיף 7.7 של החוזה וסעיף 77 של נספח ב' ברורה וחדה. ההטבה תשלום עד למועד הקבוע שהוא 31.12.13.

ב.אין בסיס לטענת התובעת שכוונת הצדדים הייתה שהיא זכאית להטבה עד המסירה בפועל, גם אם היא חשבה שכך יהיו פני הדברים.