ת"ק 45710-03-14 זגה נ' כהן ואח'

לפניי תביעת התובע לנזק רכוש, שנגרם לאופנוע שהיה בשימושו.

התובע טען בכתב התביעה כי ביום 16/9/13 עמד לפני מעבר חציה על מנת לתת זכות קדימה להולכי רגל, אז הגיעה הנתבעת בנסיעה מימינו ופגעה עם חזית רכבה בחלק הימני של הקטנוע וברגלו. התובע טען כי לפני כן פנה שמאלה מרח' הרצל לרח' השחרור בטירת הכרמל. לכתב התביעה צורף רק מכתב התראה מיום 13/12/14.

הנתבעות טענו כי הנתבעת מס' 1 נסעה ישר ברח' הרצל, וכאשר הגיעה לצומת עם רח' השחרור, פנה התובע שמאלה מהנתיב הנגדי, נכנס לנתיב נסיעתה וגרם לתאונה. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה הודעה על תאונה, שמסרה לסוכנות הביטוח שלה.

בדיון הראשון, ביום 7/10/14, הגיש התובע מוצגים רבים: תמונות הקטנוע והצעת מחיר לתיקונו מיום 29/1/14, חשבונית שלו על הובלת הקטנוע למוסך, ייפוי כח מטעם מר אביעד זגה, חיוב בגין פינוי באמבולנס, הודעה למשטרה מיום 18/9/13 על התאונה, וטופס מידע מהמשטרה מיום 10/12/13, מסמכים, המעידים על משלוח מכתב ההתראה בדואר רשום ביום 16/2/14, והחזרתו ע"י הדואר מסיבת "לא נדרש", ומכתב ב"כ הנתבעת מס' 1 מיום 25/8/14 המעיד כי לנ"ל ניתן צו כינוס נכסים בתיק פשיטת רגל. לאור המוצג האחרון, עיכבתי את ההליכים נגד הנתבעת מס' 1, כמצוות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]. נסיון לצרף את הנתבעת מס' 2 כנתבעת, ולקדם את הדיון לא צלח בשל התנהלות נציגה, ואין לי אלא להפנות לפרוטוקול בעניין. לאחר הדיון ביקש התובע לצרף את הנתבעת מס' 2, וגם הנתבעת הגישה בקשה זהה, וצורפה.

בדיון השני, ביום 30/12/14, השלים התובע את עדותו, שנקטעה בדיון הקודם, עקב הצורך בעיכוב ההליכים נגד הנתבעת ובהעדר הסכמה על צירוף הנתבעת מס' 2, והעיד כי פנה שמאלה לפני התאונה, לאחר שאוטובוס, שעשה את דרכו מרח' השחרור שמאלה לרח' הרצל נתן לתובע זכות קדימה, ולאחר מכן נעצר האוטובוס בצומת, מאחר ולא הצליח להשלים את הפניה. לבקשתי צייר התובע את מקום התאונה ונסיבותיה (ת/11). שרטוט דומה ערך במשטרה (ת/7).

בחקירה הנגדית חידד התובע כי הנתבעת נצמדה מדי לימין עקב האוטובוס, שנעצר בצומת, וכך פגעה בו בחלק הקדמי של הקטנוע עם החלק הקדמי של רכבה.

מטעם התובע העיד גם עד, שהיה הולך רגל במקום, מר אדרי, שאימת את עדות התובע, ואמר כי עמד במעבר החציה, לפניו עמד התובע, כך שהתובע היה מימינו וראה את הנתבעת מגיעה מולו ברח' החוצה, רח' הרצל, "מלמעלה". לא מצאתי מקום לייחס לעדותו משקל רב, מאחר והתברר כי לא מסר את פרטיו בעת התאונה, אלא הוא מכיר את התובע והתובע מכיר אותו, מאחר ושניהם בעלי עסק בטירת הכרמל.

הנתבעת טענה כי נסעה ישר ובצד ימין, התובע בא משמאלה וביקש לפנות שמאלה, האוטובוס מימינה רצה לפנות שמאלה והיא עצרה. הנתבעת טענה כי יכולה היתה לנסוע ישר לאחר שהאוטובוס "כמעט סיים את הפניה שלו", נסעה ואז התובע פנה שמאלה ללא שדה ראיה מאחר והאוטובוס הפריע לו. הנתבעת הכחישה כי התובע היה כבר במעבר החציה, שכן לדבריה היתה בעמידה והיתה מבחינה בו. הנתבעת גם הכחישה כי דיברה בטלפון נייד וגם התובע אמר כי זו השערה שלו. הנתבעת לא ענתה בצורה נחרצת איזה חלק של רכבה פגע בקטנוע וברגל התובע, בתחילה אמרה שפגעה עם החזית, יותר לצד שמאל ולאחר מכן אמרה בצורה לא ברורה כי היה זה באמצע החזית.

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העד, ועיינתי בתמונות הקטנוע, אני מוצאת כי גרסת התובע לפיה כמעט סיים את הפניה שמאלה, עמד לפני מעבר חציה ונתן להולכי הרגל זכות קדימה, ואז הנתבעת נסעה ישר ופגעה בו בזווית ישרה אינה סבירה. לא הוגשה חוות דעת שמאי, צילומי הקטנוע (ת/1) נערכו רק כארבעה חודשים לאחר התאונה והוא לא תוקן, והוגשה הצעת מחיר לתיקון כל החלק הימני של הקטנוע, קדמי ואחורי (ת/2). בעין בלתי מקצועית נראה הנזק לחלק הקדמי של הקטנוע מסוג "שפשוף" ונסיבות האירוע, כפי שתוארו ע"י שני הנהגים מתיישבת טוב יותר עם רשלנות משותפת של התובע שפנה שמאלה ללא שיכול היה להשלים את הפניה ולנסיעת הנתבעת ישר טרם שהאוטובוס השלים את הפניה והתאפשר לה לקבל שדה ראיה מלא של הצומת. לאור הנזק לחלקו הקדמי של הקטנוע ומראהו אין לקבל את הטענה לפיה הקטנוע היה בעמידה מעבר לצומת, אלא העובדות מתיישבות יותר עם היותו בצומת לקראת סיום הפניה שמאלה ללא שדה ראיה מלא, עקב נוכחות האוטובוס בצומת.