ת"ק 45670-04-15 ויצמן נ' עטיה

לפניי תביעת התובעת מהנתבע כי ישיב לה 700 ₪, שמסרה לו בקשר עם הסכם, שנערך עמהם לפיו תעבוד המבקשת עבור אדם בשם מעיין מחב' מעיינות (להלן "מעיין") במכירה בעגלות בארה"ב. אין חולק כי התובעת מסרה לנתבע עבור מעיין את הסכום 1,000 ₪ וכי לבקשתה החזיר לה 300 ₪. עוד איו חולק כי כרטיס טיסה הוזמן עבור התובעת, וביום הטיסה הגיעה לשדה התעופה, אך נמנע ממנה לטוס עקב צו עיכוב יציאה, והיא הודיעה זאת לנתבע.

הדיון התקיים לפניי ביום 15/2/16 ולשני הצדדים ניתנה הזדמנות להציג הדפסת הודעות וואטסאפ (להלן: ולמען הקיצור "מסרונים"), אליה התייחסו בדיון. הנתבע הגיש ביום 18/2/16 תכתובת מסרונים בינו לבין התובעת, והתובעת הודיעה היום כי לא תוכל להציג את המסרונים, שהעידה כי קיימים ברשותה עקב נזק לטלפון וכי הדברים נאמרו ע"י מעיין בשיחת ועידה עמה ועם הנתבע.

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון ועיינתי בראיות, אני קובעת כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה לזכאותה להחזר הכספים בכלל ומהנתבע בפרט.

אין חולק כי ההסכם נכרת בין התובעת ל"מעיינות" באמצעות הנתבע, החתום על ההסכם, שצורף לכתב התביעה. הנתבע צירף לכתב ההגנה אסמכתא על הזמנת כרטיס טיסה ליום 27/4/15 על שם התובעת בעלות 1,084 דולר, וקבלת זיכוי בסך 844 דולר.

לפי ההסכם אין התובעת זכאית להחזר כלשהו, ולהיפך, עליה לשלם כספים ל"מעיינות", עסק שהאישיות המשפטית שלו לא ברורה, אך אין לכך רלוונטיות מאחר ולא הוגשה תביעה נגד התובעת. התובעת שילמה בסה"כ 700 ₪, סכום הנופל מעלות כרטיס הטיסה בניכוי ההחזר.

הטענה לפיה ביטול טיסה בשדה התעופה ביום הטיסה, מס' שעות לפני הטיסה, יזכה את המזמין בהחזר מלא אינה סבירה. התובעת טענה בכתב התביעה, בכתב התשובה ובדיון כי מעיין אמר לה בטלפון כי הצליח לקבל החזר מלא על הכרטיס, אך לא היו לה ראיות לכך. בנוסף כתבה בכתב התשובה כי ההתכתבות שלה עם מעיין במסרונים שמורה אצלה "(יש לי את הכל שמור!)". גם בדיון העידה התובעת כי תוכל להדפיס את המסרונים בינה לבין מעיין (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 9-16).

מתדפיסי המסרונים בין התובעת לנתבע עולה כי טענת התובעת הינה, לכל היותר, כי מעיין אמר לה שיוחזרו לה רק 300 ₪, שכן 400 ₪, כ-100 דולר, הם דמי הביטול לכרטיס הטיסה או המלון: כדבריה: "תחזיר לי את הכסף שלי אתה ממש נוכל מה זה אפילו מעיין עכשיו רשם לי שאתה צריך להחזיר לי את ה300 שח אז מה אתה מאיים עלי".

יצויין כי התנהלותה של התובעת היתה רצופה באי דיוקים. כך הגישה תביעה ע"ס 1,000 ₪ ולא גילתה כי מתוך 1,000 ₪ ששילמה (במקום 2,000 ₪ שנדרשו), הוחזרו לה ע"י הנתבע 300 ₪. בדיון הודתה התובעת בטענת הנתבע כי החזיר לה 300 ₪, וכי רק 700 ₪ נותרו בידי הנתבע (פרוטוקול, שם). בדיון העידה התובעת כי מעיין אמר שהם לא חוייבו על כרטיסי הטיסה, אבל במסרונים, שהגיש הנתבע אודות ההתכתבות בין הצדדים, כתבה התובעת לנתבע כי מעיין אמר שיוחזרו לה רק 300 ₪, דבר הסותר את הטענה לפיה מעיין אמר אחרת. טענת התובעת בדבר שמירת המסרונים בינה לבין מעיין בכתב התשובה ובדיון לפניי התבדתה בהודעתה מהיום, כי הטלפון נשבר וההודעות אינן שמורות.

מכל האמור אני קובעת כי עדותה של התובעת לא היתה אמינה עליי, והסתירות בין דבריה בהזדמנויות השונות בשלושה עניינים שונים, מצדיקה להעדיף את טענות הנתבע, הנתמכות במסמכים.