ת"ק 45623-04-14 רוזנבלום נ' משטרת ישראל -אגף התנועה חדרה

במסגרת התובענה שלפניי מבקש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזק שנגרם לרכבו שעה שניזוק ממחסום משטרתי.

לטענת התובע, בעודו בדרכו אל שדה התעופה בשעת לילה מאוחרת ביחד עם רעייתו, עלה לפתע על גבי מחסום משטרתי שנפרס על גבי הכביש, כשזה אינו מואר די הצורך ונעדר סימני אזהרה מלאים כנדרש להתריע הנוסעים בכביש מפני הסכנה שלפניהם. לשיטת התובע, משלא ניתן היה להבחין במחסום הפרוס, עלה עם רכבו על גבי הדוקרנים שבמחסום ונפגע בכל 4 הצמיגים. בעקבות הפגיעה ולאחר שהרכב היטלטל מצד אל צד בעקבות התקרים, נעצר לבסוף בצד הכביש מימין, והשוטרים פנו לסייע בידו. זמן קצר לאחר מכן, כך הסביר, הגיעה מכונית נוספת אל המקום, ואף זו עלתה על המחסום הפרוס על הכביש ללא סימני אזהרה מספיקים וניזוקה. בין לבין, כך העידו הוא ורעייתו, הזעיקו את בנותיהם מהבית ברכב נוסף, ואלו אספו אותם, הסיעו לשדה התעופה ולאחר מעשה שבו אל המקום על מנת להזמין גרר ולפנות את הרכב הפגוע. התובע טוען כי עם שובו מהחופשה פנה אל הנתבעת בכתובים בבקשה לפצותו על הנזק שנגרם לו, אלא שזו הכחישה הטענות, ובנוסף טענה כי התובע נסע במהירות מופרזת ודחתה תביעתו.

הנתבעת הגיבה לטענות וטענה כי התובע נסע במהירות מופרזת, כי המחסום מוקם במקום מואר ובנוסף סומן בכל סימני האזהרה הנדרשים, קרי עיני חתול, פנסי כביש ומשולשי אזהרה, וכי על כל אלו דאגה לאותת לתובע באמצעות פנס שהחזיק אחד השוטרים בידו בזמן אמת, אלא שהתובע לא האט מהירות נסיעתו, ועלה על גבי המחסום כשהוא מתעלם מהאיתות. מכל אלו סבורה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה. יצויין כי הנתבעת אינה מכחישה כי רכב נוסף עלה על המחסום במועד הארוע, אלא שלשיטתה אין בכך כדי ללמד על כשל כלשהו.

במהלך הדיון שנערך לפניי נחקרו התובע ורעייתו וכן נחקרו שני שוטרים אשר לשיטת הנתבעת ניצבו במקום והציבו את המחסום בזמן אמת.

לאחר ששמעתי את החקירות אני רואה לנכון להעדיף את גירסת התובע, שהותיר רושם מהימן על ביהמ"ש ועדותו נמצאה בעיניי סבירה, הגיונית, וקוהרנטית על פני גרסת עדי הנתבעת.

אציין כי בין גרסאות עדי הנתבעת נמצאו סתירות בנוגע למספר האנשים שנכחו במקום הארוע, וכן עלו תהיות בנוגע לסיבה בשלב הובער המחסום לנתיב הנגדי, ולשעה שבה אמור היה המחסום לעבור כאמור ביחד לשעה שבה הועבר הלכה למעשה.

בנוסף, ומלבד הרושם שנוצר בעיני בימ"ש זה מעדותו של התובע, כנותו והבנתו בעניין, הנובעים בין היתר מגרסתו בנוגע לנסיונו בהקמת מחסומים שלא נסתרה, ומהתיאור שנתן בנוגע להימצאותם של פנסי כביש במקום אשר האירו באור חלש מדי, והיעדרו של משולש אזהרה כנדרש, מצאתי אף כי גרסתו בנוגע לפגיעה ברכב נוסף שעבר במקום דקות ספורות לאחר הפגיעה ברכב התובע תומכת ומחזקת את טענותיו בדבר העדר חיווי מספיק ומתאים לאזהרת הנוסעים בדרך.

במיוחד נכונים הדברים נוכח העובדה שעדי הנתבעת טענו כי לשיטתם עלה הרכב הנוסף על המחסום כיוון שהם עצמם עסוקים היו בטיפול בתובע, ומדברים אלו עולה כי למעשה אין בסימון שהונח והוצב במקום די כדי להזהיר את העוברים והשבים כשלעצמו, וכי יש ממש בטענות התובע בדבר העדר חיווי מספיק.

משמצאתי לנכון לקבל את גירסת התובע ולהעדיפה על פני גרסת עדי הנתבעת, אני רואה לנכון לקבוע, בהתאמה, כי יש לקבל אף את גרסתו בנוגע לכך שאיש מבין נציגי הנתבעת במקום לא אותת לו שיאט את מהירות נסיעתו, כי שוטרים שנכחו במקום עמדו לצד הניידת, בה הבן מבועד מועד, ולא נתנו כל אות בדבר קיומו של מחסום במקום, כי לא נסע במהירות מופרזת וכי למעשה יצא מביתו די והותר זמן מראש ומבעוד מועד מכדי לנסוע במהירות מופרזת כדי להגיע לשדה התעופה בזמן.

למעשה, בנקודה אחרונה זו, נדמה כי התובע התעכב עיכוב שאינו מבוטל במקום, בהמתנה לבנותיו וכדי לעבור לרכב אחר לשם ביצוע הנסיעה לשדה התעופה, ואף על פי כן גרסתו וגרסת רעייתו לפיה על אף עיכוב זה לא איחרו לשדה התעופה לא נסתרה כאן, ויש בה כדי לחזק טענתו בדבר נסיעה במהירות החוקית.