ת"ק 4561-08-15 בן ישי נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח'

1. רכב התובעת ורכב הנתבע 2 היו מעורבים בתאונת דרכים. התובעת טענה כי נסעה בנתיבה, לאחר עיקול בדרך, ונפגעה מרכב הנתבע שנסע לאחור, מתוך מקום חניה בחצר בית בצד הדרך. הנתבע טען כי ביצע פניית פרסה, פנה לתוך מקום חניה בחצר בית סמוך, ועל מנת להשלים את הפנייה- נסע מעט לאחור, ועצר על מנת לבחון את מצב התנועה. לטענת הנתבע, נפגע בעת שהיה בעמידה מוחלטת על ידי רכב התובעת, שכלל לא ראה טרם התאונה.

2. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, מצאתי לקבל את התביעה ברובה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, תמונות הנזק ותמונות כלי הרכב בכביש לאחר התאונה, מחזקות ותומכות בעדות התובעת: הנתבע לא חלק על טענת התובעת, כי רכבה נהדף בשל התאונה לנתיב הנסיעה הנגדי. ככל שהתובעת היתה פוגעת ברכב הנתבע כשהוא במצב עמידה, היה רכבה "נתקע" ברכב הנפגע, ונעצר שם. הדיפת רכב התובעת מחזק את טענתה כי רכב הנתבע היה במצב נסיעה כאשר אירעה ההתנגשות.

חומרת הנזקים בשני כלי הרכב, ומרחק ההדיפה של רכב התובעת – מעידים יחד על כך שהמהירות המצטברת של שני הרכבים היתה ממשית. מכאן ניתן להסיק כי הנתבע לא נסע בנסיעה איטית (גלישה) אלא בנסיעה במהירות משמעותית, ככל הנראה על מנת להשלים את פניית הפרסה בהקדם ולפנות את הכביש.

שנית, גרסת אשתו של הנתבע שהיתה נוסעת ברכבו, לא תאמה את גרסת הנתבע. הנתבע טען כי היתה "גלישה אחורה תוך כדי עצירה והסתכלות עצירה והסתכלות." ובהמשך "התחלתי לחזור, נסיעה אחורה עצירה, נסיעה אחורה עצירה..." (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 11-14), בעוד אשתו תיארה נסיעה רצופה ועצירה (אחת) כדי להתחיל את הנסיעה לפנים (שם, שורות 27-30). גרסת אשת הנתבע אף לא תאמה את הנזקים ברכב הנתבע, שכן לו היה הנתבע כבר בנתיב הנסיעה לאחר סיום נסיעתו לאחור, היתה הפגיעה צריכה להיות בחלק האחורי של רכבו. בפועל, הפגיעה היא בפינה הימנית אחורית – דבר המעיד על כך שהיה בעת התאונה במצב אלכסוני בתוך נתיב הנסיעה, ולא בסיום יציאתו מאזור החנייה. אזכיר כי גרסה שלישית הוצעה על ידי נציגת הנתבעת 2 בסיכומיה, כאשר נאמר (ככל הנראה תוך הבנה שהטענה שהנתבע היה במצב עמידה אינה מתקבלת על הדעת) כי "הנתבע בזמן התאונה היה בעצירה או לפחות במהירות איטית" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 18).

שלישית, לטענת הנתבע יש כברת דרך של 200 עד 300 מטר מאז היציאה מהעיקול ועד למקום התאונה (שם, שורות 8-10) כך שהיה לו שדה ראיה פתוח של המרחק האמור, ואין כל הסבר כיצד לא ראה כלל את רכב התובעת מתקרב אליו, שעה שהביט, לדבריו, לאחור.

רביעית, בטופס ההודעה שמסר הנתבע למבטחת לאחר התאונה (סומן נ/2) כלל לא ציין הנתבע כי נסע לאחור לכביש, אלא עולה מאותה הודעה כי לכאורה, נכנס הנתבע לחניה כדי להסתובב ואז נפגע. מדובר בגרסה שונה לחלוטין מזו שהובאה על ידי הנתבע בחקירתו, ויש בכך כדי לפגום במהימנותו.

3.לנוכח האמור, אני קובעת כי הנתבע יצא בנסיעה לאחור בלא להיזהר מהתנועה החוצה בכביש מאחוריו, בנסיעה שאיננה איטית, והוא אחראי לקרות התאונה.

4.מאחר שהעדפתי את גרסת התובעת לאופן האירוע, על פיה נסעה בנתיבה ונפגעה מרכב שיצא מצד ימין שלה, בנסיעה מאחור מתוך חניה בחצר בית, אינני מוצאת כי יש להשית עליה אחריות תורמת כלשהי.

5. הנזקים: התובעת טענה כי בנוסף להפסדים שנגרמו לה בשל הנזק לרכבה, נגרמו לה נזקים נוספים: הפסד פרמיה בשל "ניצול" הפוליסה במהלך שנת הביטוח, הפסד הנחת העדר תביעות (509 ₪), נזק מוחלט למכשיר טלפון נייד חדש נזק למכשיר טאבלט והוצאות כלליות לרבות טרחה ובזבוז זמן.

עיינתי בתמונות הנזקים ובאסמכתאות שהגישה התובעת. עדות התובעת - בצירוף תמונות הטלפון והטאלבט שניזוקו כתוצאה מהתאונה - היתה מהימנה עלי, ומצאתי כי די באלה כדי להוכיח את פגיעת המכשירים בתאונה זו. מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד פרמיה (1,117 ₪, על פי אישור הפסדים שצורף), כל העלות שנדרשה בגין רכישת מכשיר טלפון חדש (צורפה קבלה בגין רכישת מכשיר חדש בסך 3,599 ₪), ופיצוי בגין הנזק לטאבלט. אני פוסקת לתובעת פיצוי חלקי (על דרך האומדנה) בגין הפגיעה בטאבלט, בסך 300 ₪ (מתוך 500 ₪ שנדרשו על פי הערכת התובעת).

בהעדר ראיה להתייקרות הפרמיה, אינני מקבלת את התביעה בגין ראש נזק זה.

6.סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,016 ₪.

7.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין, את הטרחה שבטיפול ברכב שניזוק וכן בניהול הליך משפטי והתייצבות לדיון, ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום, בערכים ליום מתן פסק הדין, 6,100 ₪. סכום זה נפסק בנוסף להוצאות שנפסקו לטובת התובעת בגין התייצבותה לדיון הראשון, שנדחה לבקשת הנתבעים.

הפיצוי שנפסק ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.