ת"ק 45596-01-15

התובע הגיש תביעה כספית להחזר סכומים ששילם עבור דמי שכירות של דירה אותה שכר מאת הנתבעת. התובע טוען כי לאחר שקיבל את החזקה, גילה שהאסלה מאפשרת שטיפת נוזלים בלבד, המזגן מדיף ריח רע, ובדירה נזקי רטיבות ועובש.

התובע טוען כי פינה את הדירה ביום 3.7.2014, וביקש את השיקים והביטחונות, אולם הנתבעת טענה שיוחזר לו רק בתנאי שיחתום על כתב ויתור תביעות.

הנתבעת טוענת כי כחודש לאחר שנכנס התובע לדירה, ביקש לעזוב בטענה שהדירה קטנה עבורו, והנתבעת הודיעה לתובע שהוא חייב למצוא דייר חלופי, אלא שהתובע התנגד. עוד טוענת הנתבעת, כי בדקה את הדירה והאסלה והמזגן נמצאו תקינים.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, וטענה לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה, הפרת חוזה ו- 10 שיקים אשר חוללו, וזאת בשל תלונות השווא של התובע.

התובע הגיש כתב הגנה שכנגד, וטען כי מדובר באוסף נזקים הנטענים בעלמא, ללא פירוט או הסבר, תוך הסתרת ליקויים חמורים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת כי התובע זכאי להחזר הסכום ששילם בגין שכר דירה לחודש יולי 2014, בניכוי 3 ימים בהם התגורר בדירה עד יום 3.7.2014. התובע דרש סך של 2,500 ₪ בגין החזר שכר דירה, שעומד על סך 2,800 ₪ לחודש על פי ההסכם, וזאת בשל ניכוי 3 ימי השכירות בהם התגורר בדירה עד 3.7.2014.

הנתבעת, במכתבה מיום 11.6.2014, הסכימה ואישרה לתובע לפנות את הדירה באופן מיידי, והתחייבה להחזיר לתובע את כל הביטחונות והשיקים שנתן (ראה סעיף 8 למכתב הנתבעת). גם העד מטעם הנתבעת העיד, כי הנתבעת מוכנה למצוא דייר חלופי למרות האמור בנספח להסכם השכירות.

לפיכך לאור הסכמת הנתבעת, כפי שהובא בעדויות, וכפי שעלה בסעיף 8 למכתב הנתבעת מיום 11.6.2014, זכאי התובע להחזר בסך 2,500 ₪ ששילם בגין חודש יולי 2014.