ת"ק 45579-12-15 גרישצ'נקו נ' כהן ואח'

התובעת שכרה את הנתבעים כדי לצלם את יום חתונתה תמורת סכום של 2,700 ₪, ובין הצדדים אף נחתם חוזה מפורט.

תוצאות ההתקשרות לא היו לרוחה של התובעת דבר שגרם לה עוגמת נפש, ומכאן תביעתה. הנתבעים דוחים את מרבית תלונותיה של התובעת וחשים פגועים בעצמם.

למרבה הצער ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה שתטיב עם שני הצדדים לא צלחו ועל כן אין מנוס מהכרעה.

בין הצדדים שנויות במחלוקת מספר סוגיות ואבחן כל אחת מהן בנפרד.

איחור בהגעה לחתונה: בהתאם לחוזה היה על הנתבעים להגיע לאולם בשעה 19:00 ולהישאר בו עד חצות. בפועל הגיעו הנתבעים באיחור ניכר, בשעה 20:13. הנתבעים מודים כי הגיעו באיחור שנבע לטענתם מתאונת דרכים שגרמה לפקק חריג ובלתי צפוי. הם פיצוי את התובעת בכך שנשארו באולם שעה נוספת מעבר לקבוע בחוזה – עד לשעה 1:00. התובעת משיבה כי אין מדובר בפיצוי שכן בשל האיחור לא צולם חלק גדול מקבלת הפנים ואורחים רבים שהגיעו עד לשעה 8:15 לא צולמו.

במחלוקת זו מצאתי לקבל את התביעה. הנתבעים התחייבו להגיע לאולם בשעה 19:00. מדובר באיחור ניכר בהגעה והאחריות לאיחור היא עליהם. פקקים הם על פי רוב דבר צפוי ועל נותן שירות, בוודאי באירוע חד פעמי כמו חתונה, להקפיד ולהגיע במועד. הפיצוי שניתן – שעה לאחר חצות – אינו חלופי לקבלת הפנים, אולם יינתן לו ביטוי מסוים בקביעת הפיצוי.

מספר אנשי הצוות שהגיעו: בחוזה התחייבו הנתבעים להגיע עם צוות של שני צלמים ועורך. התובעת טוענת כי הגיעו שני אנשי צוות בלבד. הנתבעים מכחישים וטוענים כי הגיעו שני אנשי צוות ומפתח מגנטים, וכי הואיל ועמדת הפיתוח נסתרת התובעת לא ראתה את איש הצוות השלישי.

במחלוקת זו מצאתי לדחות את התביעה, שכן אין ראיות שיתמכו בטענת התובעת והנתבעים דחו אותה מכל וכל. נטל ההוכחה על התובעת ולא ניתן לשלול את גרסת הנתבעים כי התובעת ראתה את שני הצלמים ולא הבחינה בעורך שהיה בעמדת הפיתוח.