אזולאי ולדמן נ' קלמן גרשון ואח'

1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש של רכב התובעת בתאונה מיום 30.12.2015, בה מעורב רכבי הנתבע 1. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 ומבטחיו. לכל אחד מהצדדים גרסה משלו לנסיבות התאונה, וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

טענות הצדדים

2.לטענת התובעת בכתב התביעה עת שנסעה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים ברח' ה' באייר ("כיכר המדינה") בתל אביב, כשבנתיב הימני חונה מונית בחנייה כפולה, רכב הנתבע נסע במרווח שבין המונית החונה לבין רכב התובעת, ופגע ברכב התובעת "בצד ימין מתחת לפנס". על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק בחלק הקדמי ימני, מגן ימני, כנף ימני, פנס ימין וסורג. התובעת תובעת פיצוי בגין הנזקים הישירים של רכב התובעת וירידת ערך, על פי חוות דעת השמאי, ושכר טרחת השמאי (בסך כולל של 13,513 ₪) וכן פיצוי בגין כאב סבל ועוגמת נפש (בסך 6,000 ₪), לאחר שלטענתה הנתבע חזק בו מהודאתו באחריות לתאונה ובגין התמשכות ההליכים מול חברת הביטוח מטעם הנתבע.

3.לגרסת הנתבע בכתב ההגנה, עת שנסע עם רכבו בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים, במהירות נמוכה ובזהירות עקב תנאי מזג אוויר קשים, מונית שנסעה בנתיב הימני סטתה לנתיב השמאלי בו נסע ורכב התובעת, שלא שמר מרחק, פגע קלות ברכבו מאחור. הנתבע טוען כי נגרם נזק קל ביותר לרכב התובעת בחזית, וכי רכבו כלל לא ניזוק. הנתבעים כפרו בנזק הנטען בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה.

4.בתיק התקיימו שתי ישיבות בית המשפט, והוא התנהל באווירה טעונה ומתלהמת, כפי שהדבר מוצא את ביטויו בפרוטוקול הדיון.

5.התובעת חזרה בעדותה על גרסתה לתאונה בכתב התביעה והבהירה "... והנתבע נכנס בין המונית לבין הרכב שלי והרגשתי שהוא מושך את הפגוש" (עמ' 1 שו' 11-12). לדברי התובעת בעדותה, מזג האוויר היה סוער במועד התאונה, ובשל מגבלות נכותה לא יצאה מהרכב ולא צילמה את רכבה. כשהגיעה לביתה ראתה את "הטמבון בחוץ" (עמ' 1 שו' 14-15). התובעת אישרה בעדותה "את הנהג לא ראיתי את המונית ראיתי" (שו' 17) וכי התאונה ארעה לאחר שחלפה עם רכבה את המונית שחנתה מימין בחנייה כפולה, וכלשונה: "עברתי את המונית עד הסוף" (שו' 17-18). לדברי התובעת, היא והנתבע עצרו ברגע המכה, והפגוש האחורי שלו "הרים" את הפגוש הקדמי ברכבה. (עמ' 1 שו' 18-19). עוד אישרה התובעת בעדותה כי לאחר התאונה נסעה ברכב (שו' 20). בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי הנזק לרכב היה "בפגוש הימני קדמי" (עמ' 2 שו' 3-4), כשהוצגו בפני התובעת תמונות הרכב אותן אישרה ונשאלה האם זה הנזק לפגוש הקדמי לו טענה, השיבה: "זה הגריל לא הפגוש" (עמ' 2 שו' 11). כן השיבה התובעת במענה לשאלות בית המשפט ביחס לתמונת הרכב שצורפה לדו"ח השמאי, בה נראה סימן בגריל הרכב בחזית כי: "יש פס ניקל זה לא מכה. אין פה שום שפשוף. אין לי מושג מה זה. אין לי מושג מאיפה הוא לקח את זה" (שו' 15-16 עמ' 2). התובעת הבהירה בחקירתה הנגדית כי רכבה נבדק לאחר חודשיים וחצי, שכן בנה שהה בחו"ל ומפאת נכותה, אינה יכולה לעשות דבר בלעדיו. התובעת אישרה עוד: אני שאלתי את הנתבע באותו היום והוא אמר שאין כלום" (עמ' 2 שו' 21-22).

6.בנה של התובעת, שלא נכח בתאונה, הבהיר כי בתמונות הנזק ברכב התובעת רואים סימני חיכוך וכי אילו גרסת הנתבע לתאונה הייתה נכונה היו נראים סימני "מכה" בחזית. בנה של התובעת אישר כי קיבל הודעה על התאונה מחברת הביטוח ביום התאונה (עמ' 2 שו' 26), הניח שיעבירו את הרכב לבדיקה וטיפול, וכשחזר מחו"ל וראה כי הדברים לא טופלו טיפל ברכב בעצמו.

7.הנתבע הציג טופס הודעה למבטחיו (סומן נ/1) בו חזר על גרסתו בכתב ההגנה. בעדותו חזר הנתבע על גרסתו לתאונה לפיה נסע בנתיב השמאלי, במזג אוויר סוער גשם ורוחות חזקות. מונית שנסעה בנתיב הימני סטתה לנתיב נסיעתו, הוא בלם ורכב התובעת פגע בו מאחור. לדברי הנתבע הוא הרגיש "דחיפה קטנה", אבל לא היה נזק לרכבו. הנתבע הבהיר: "אני הרגשתי שזה קרטון מהרוח עף על האוטו לא הרגשתי כלום" (עמ' 3 שו' 2), וכשיצא מרכבו ראה זכוכיות שבורות בפנס הקדמי ברכב התובעת. (עמ' 3 שו' 4). הנתבע אישר שלא צילם את כלי הרכב, והבהיר כי מדובר הרכב בו נסע הוא רכב השכרה והוא החזירו לחברת ההשכרה ללא נזק.

8.הנתבע אישר בעדותו כי היה עמו ברכב עד ראייה. עד זה לא הובא לעדות בישיבה הראשונה, לטענת הנתבע בשל היותו בחו"ל. עד הראייה לא הובא לעדות גם בישיבת בית המשפט השנייה והנתבע טען, מבלי להציג אישור רפואי, כי העד כבן 75 שנים וחולה, תוך שהוא מאשר כי הוא מוותר על עדותו של עד הראייה, למרות שהובהרה לו משמעות הדבר.

9.במהלך הדיון בישיבת יום 28.10.2015 התברר מנציג הנתבעת כי רכב התובעת עבר שלוש תאונות בשנה שקדמה לשנה בה ארעה התאונה והתובעת אישרה "הייתה לי תאונה וזכיתי במשפט פגעו בי מאחור". (עמ' 3 שו' 24). לבקשת התובעת ובנה, על מנת לאפשר להם להמציא מסמכים בנוגע לתאונות הקודמות, נדחה הדיון. הנתבע ביקש אף הוא לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להביא את עד הראייה. עד זה, כאמור, לא התייצב לישיבת בית המשפט השנייה.