ת"ק 45522-04-14 אברהם נ' שחרור ואח'

לפניי תביעה לחיוב הנתבעים, חוקרים פרטיים בעיסוקם, בגין נזקים שנגרמו לתובע לשיטתו בשל התנהלותם במסגרת מילוי תפקידם.

יובהר כבר בפתח הדברים כי הגם שאין חולק כי שני הנתבעים הם חוקרים פרטיים במקצועם, הרי שהלכה למעשה הגיש הנתבע 2 דיווח לאחר חקירה שבוצעה על ידי מי מעובדי משרדו בעניינו של התובע, ממנה עלה לבסוף כי הנ"ל מצוי היה בחו"ל במועד ביצוע החקירה, ואילו הנתבע 1 ביצע תפקיד של שליח מסירות בלבד במסירת כתב בי דין לידיו של התובע (בהליך אחר).

רקע:

כנגד התובע ניתן פס"ד בהעדר הגנה במסגרת תיק שמתנהל בבימ"ש השלום בתל אביב (שם צורף כנתבע בתביעה שכנגד), בהסתמך על אישור מסירה ותצהירים שמסר הנתבע 1 בעניינו.

פסה"ד האמור בוטל מחובת הצדק על ידי ביהמ"ש שם, לאחר שהגיש התובע בקשה לביטולו.

בהחלטה המבטלת את פסה"ד האמור קבע ביהמ"ש, לאחר שהתובע והנתבע 1 נחקרו לפניו בנוגע לנסיבות המסירה הנטענת, כי "אין כל וודאות כי המסירה נעשתה אכן לידי המבקש", וכי "הפועל היוצא הוא שלא הוכח כראוי כי כתב התביעה נמסר לידי המבקש".

עוד קבע ביהמ"ש שם, כי למעשה משטענה התובעת שכנגד באותו הליך כי הנתבע שכנגד שם (הוא התובע כאן) מתחמק באופן מתוחכם מקבלת כתבי בי-דין מן הראוי היה לתעד באופן טוב יותר וראוי יותר את המסירה לידיו, בסמוך להתרחשותה, וזאת למניעת קיומם של סימני שאלה וספקות בסוגיה.

לבסוף קבע ביהמ"ש שם כי דין הבקשה לביטול פס"ד להתקבל מחובת הצדק, ואולם למעלה מן הצורך צוין עוד כי הבקשה היתה מתקבלת אף מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש, וזאת על מנת ליתן למבקש את יומו.

אוסיף ואציין כי פסה"ד שניתן בהעדר הגנה כנגד הנתבע שכנגד שם קבע כי עליו לשלם לתובעת שכנגד באותו הליך סך של 200,000 ₪, ואף נפתח בגינו הליך בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת ההחלטה המבטלת את פסה"ד הובהר כי התובעת שכנגד שם הודתה במסגרת תגובתה לבקשה כי בפסיקתא שנחתמה על ידי ביהמ"ש נפלה טעות, שכן הסכום בגינו נתבע הנתבע שכנגד שם עמד על סך של 100,000 ₪ בלבד. 

כעת מבקש כאמור התובע לחייב את שני הנתבעים בגין נזקים שנגרמו לו לשיטתו בגין הוצאות שכ"ט בא כוחו בקשר עם הגשת הבקשה לביטול פס"ד וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו כתוצאה מפס"ד זה.