ח'ורי נ' ושדי

התובע בנה עבור הנתבע שלד לבית, והוא טוען כי הנתבע נותר חייב לו סך של 42,680 ₪.

התובע מספר כי העבודה החלה ביום 1.3.17 וסיום העבודה היה אמור להיות ביום 1.7.17.

הוא טוען כי מסר את השלד לנתבע באיחור ביום 7/8/17 בשל סיבות שונות, כאשר על פי החוזה התובע היה אמור לשלם לנתבע פיצוי מוסכם בסך 70$ דולר על כל יום איחור.

התובע מוסיף שהנתבע שילם לו 50,000 ₪ בצירוף מע"מ ביום 10/8/17, בגין יציקה שבעבורה הגיע לתובע לקבל 60,000 ₪ + מע"מ.

התובע טוען עוד, שהנתבע לא שילם לו סכום נוסף של 10,000 ₪ + מע"מ עם סיום עבודת השלד, כך שבגין אלה חייב לו הנתבע סך של 20,000 ₪ + מע"מ.

התובע מפרט סיבות לאיחור בהשלמת השלד מעבר ליום 1.7.17, אך לא מצאתי בכל הסיבות האלה הצדקה בבחינת "כוח עליון", והתובע אמור היה להביא בחשבון גורמים אלה כעשויים לעכב את העבודה כאשר התחייב בחוזה על מועד הסיום.

בנוסף מבקש התובע תשלום בסך 22,680 ₪ + מע"מ, בגין תוספות ושינויים .

הנתבע טוען להגנתו, שקבע את יום 1.7.17 כמועד לסיום השלד בשל שקולים מהותיים אותם הוא מפרט.

מדובר אכן בשיקולים מהותיים ורציונאליים של הנתבע, כך שלא ניתן כלל לטעון, שתגובותיו לאיחור בהשלמת השלד הינן בבחינת התנהגות שאינה מקובלת או שאינה בתום לב.

הוא מוסיף שכאשר חלפו למעלה מחודשיים מהמועד שנקבע לסיום העבודות, וכאשר התובע לא סיים את העבודה, הודיע לו הנתבע שלא לעבוד יותר באתר ושכר בעלי מקצוע אחרים שישלימו את העבודה.

הנתבע מאשר ששמר בידיו סך של 20,000 ₪ + מע"מ, על מנת להבטיח את הפיצוי המגיע לו מהתובע.

הוא הוסיף כי הציע לתובע לשלם לו סכום כסף מסוים הנגזר מן ההפרש בין הסכום שנשאר בידי הנתבע לבין הפיצוי המגיע לנתבע מאת התובע.