לוי נ' סונול ישראל בע"מ

התובעת מספרת בכתב התביעה שמילאה דלק בתחנה של הנתבעת.

עובד של התחנה הוא שמילא לה דלק, ובהמשך לכך בדק את מצב השמן והמים ברכב.

הוא טען בפני התובעת שחסרים מים ברדיאטור, הציע לה להוסיף ברדיאטור "מים ירוקים", וכאשר אישרה זאת, כך עשה ואף חייב את התובעת בעלות המים.

התובעת נותרה בתוך מכוניתה בכל מהלך השרות, ולבסוף סגר העובד את מכסה המנוע והתובעת נסעה לדרכה.

מספר ימים לאחר מכן נסעה התובעת באזור העיר שפרעם, ובהיותה בירידה משמעותית לכיוון שפרעם, חדל רכבה להגיב והמערכות שבו הפסיקו לפעול.

בשלב זה לא נדלקו המנורות בלוח השעונים וגם הבלמים לא הגיבו, והתובעת טוענת שעקב כך נתקפה אימה .

התובעת הצליחה לכוון את הרכב לכיוון תחנת דלק שבסוף הירידה, והרכב עצר מעצמו בכניסה לתחנה.

עובד באותה תחנה עזר לתובעת ודחף את הרכב לתחנה, וכאשר פתח את מכסה המנוע, ראה שמכסה מיכל המים של הרדיאטור מונח ליד המיכל שנותר פתוח.

התובעת טוענת שנאלצה לבלות 3 שעות בשמש הקופחת בהמתנה לגרר.

טענה זו מוזרה, משום שהתובעת המתינה לגרר בתחנת דלק שבה חנות נוחות, והתרשמתי שהתובעת מנפחת את טענותיה הנוגעות לעוגמת הנפש מן האירוע.

כך למשל היא טוענת, שבהמשך אותו יום לא הפסיקה לבכות מהטראומה שעברה.

היא סיפרה ששלמה עבור תיקון הרכב סך של 4,500 ₪ ונאלצה לשכור רכב עבורו שילמה 1,440 ₪.

התובעת מספרת שפנתה מספר פעמים לתחנה הרלוונטית של הנתבעת ובקשה לשוחח עם המנהל, ונמסר לה שהמנהלת לא נמצאת וסרבו למסור לה את מספר הטלפון של המנהלת.

התובעת לא טוענת שבקשה שהמנהלת תתקשר אליה.

התובעת טוענת שבהיותה עורכת דין יחידה במשרד, הפסידה ימי עבודה וסבלה מטרטורים בקשר לסידורי הסעה לעצמה ולילדיה.

התובעת מפרטת את נזקיה כלהלן:

תיקון הרכב 4,500 ₪, שכירת רכב חלופי 1,440 ₪, דלק לרכב החלופי 63 ₪, מים ירוקים 85 ₪, הפסד ימי עבודה 1,500 ₪, עוגמת נפש 3,000 ₪.