דמרי ואח' נ' מרפאת שיניים ומעבדה ואח'

לפניי בקשת המבקש לפסול מותב זה.

המבקש טוען, כי בהליך קודם, שהתנהל בשנת 2012 אשר התנהל לפני מותב זה, היטה בית המשפט את הדין, עקב היכרות עם עורך הדין המייצג את הצד שכנגד, כאשר הוגשה תלונה לנציב התלונות על השופטים, כתבב בית המשפט שקרים שאינם הולמים מותב שיפוטי.

לטענת המבקש, גם לאחר הדיון בתובענה זו, נעשה ניסיון של המבקש להתדיין לפני המותב, אלא שבית המשפט הרעיף את הערותיו האישיות.

הבקשה הועברה לתגובת התובע, אשר לא הגיב לבקשה. לפיכך עותר המבקש לקבל את בקשתו.

בפתח החלטתי, מצאתי מקום לציין, כי הבקשה נוסחה בלשון המהווה זילות בית בית המשפט וחבל שכך, כאשר גם כשלבעל דין ישנן טענות כלשהן, יש להעלותן באופן מכובד, ובשפה ראויה.

עניינית, חובתו של בית המשפט לשבת בדין ובהעדר עילה ל פסילה, אין בית המשפט רשאי לפטור עצמו מלישב בדין.

צר לי על תחושותיו של המבקש ואולם, אין בהן כל הצדקה לפסילת מותב זה.

כפי שעולה מבקשה זו, טענות המבקש בוררו גם על ידי נציב התלונות על השופטים ונדחו על ידו. אין בידי לזכור את ההתדיינות האמורה לפני נציב התלונות על השופטים, או מיהו עורך הדין שייצג בהליך האמור, אך יאמר, כי הנני זוכרת כי המבקש אמנם התדיין לפניי ולמיטב זכרוני, גם כיום ישנם הליכים בעניינו של המבקש (או ליתר דיוק בעניינה של הנתבעת בוגידנט).

תחושותיו של המבקש הן סובייקטיביות ואינן יכולות להוות עילה לפסילה, כאשר בעלי הדין אינם יכולים לבחור את זהות המותב שלפניו הם מתדיינים, נוכח תחושותיהם הסובייקטיביות לגביהם.

העובדה שבעל דין אינו מרוצה מתוצאות הליך (ויש להניח, כי כך היה באותו עניין), אינה יכולה ללמד על הטיית דין ובוודאי אינה מצדיקה פסילה, או בחינת אפשרות שאותו מותב שפסק לחובת בעל דין בהליך קודם יפסוק לחובתו גם בהליך נוסף.

לאור האמור, בעדר כל בסיס לבקשה, הבקשה נדחית.