ת"ק 45340-02-14 ולנטינה נ' רידיס טורס ואח'

בפניי תביעה כספית על סך 30,000 ₪ אשר הוגשה בהליך תביעות קטנות.

רקע וטענות הצדדים

התובעת גב' אנג'ל ולנטינה (להלן: "התובעת") רכשה ביום 13.04.11 אצל סוכנות הנסיעות רידיס טורס (להלן: "הנתבעת") שלושה כרטיסי טיסה עבורה ועבור שני ילדיה, לייעד אוזבקיסטאן דרך חברת התעופה אירוסוויט (להלן: "חברת התעופה").

עלות שלושת הכרטיסים יחד עמדו על סך 6,620 ₪. בעת הרכישה הסתמכה התובעת על מידע שגוי שקיבלה משגרירות אוזבקיסטן כי אשרות הכניסה לאותה המדינה יהיו מוכנות בתוך חודשיים, כאשר למעשה נודע לה שיהיו מוכנות רק כעבור ארבעה חודשים. התובעת פנתה כעבור יומיים לסוכנת אצל הנתבעת, גב' נלה גייס (להלן: "סוכנת נסיעות") בבקשה לדחות את מועד טיסתה ולבטל את כרטיסי ילדיה.

לטענת התובעת היא נענתה בשלילה, ובמקום פרץ וויכוח עז בין הצדדים אשר גרר את התערבות המשטרה. לטענתה לא נמסר לה במעמד ההזמנה כי הכרטיסים אינם ברי ביטול, והנתבעת סירבה להתגייס ולעזור לה לבטול את הכרטיסים ולהשיב את תמורתם. בסופו של יום נאלצה התובעת להתמודד ישירות מול חברת התעופה עד שהושבו לה הכספים ששילמה עבור הכרטיסים שבוטלו. התובעת טוענת כי טיפולה הלקוי של הנתבעת משך זמן רב גרם לה לבעיות בריאותיות קשות בתחום הקרדיולוגי אשר בגינן נאלצה להתאשפז משך ארבעה ימים וכן ליטול תרופות תקופה ממושכת לאחר האירוע, התובעת צירפה לכתב טענותיה אישורי מחלה מיום 20.09.11 ו- 20.11.11 וכן טופס סיכום מחלה.

מאידך טוענת הנתבעת כי סוכנות הנסיעות ממנה נרכשו כרטיסי הטיסה איננה בבעלות הנתבעת אלא בבעלותה של גב' סונייה שיין (להלן "גב' שיין") והקשר בין הנתבעת לסוכנות מסתכם בשם המסחרי הזהה אשר נוצר כתוצאה מאינטרסים משותפים בין הצדדים, ומשכך על הנתבעת היה לפנות לגב' שיין להטבת נזקיה.

עוד נטען במהלך הדיון מיום 17.09.14 כי כרטיסי הטיסה שהוזמנו אינם ניתנים לביטול, והנתבעת השיבה לתובעת מכספה סך של 500$ על מנת לסיים את הסכסוך, ובשלב מאוחר יותר השיבה חברת התעופה לתובעת סך של 130$ נוספים, כאשר בסופו של יום הושבו לתובעת הכספים ששילמה וכן שונו מועדי הטיסות לבקשתה.

דיון והכרעה

ראשית עלינו להידרש לטענת הסף שהעלתה הנתבעת וכפי שהציג עמדתה מר יורי גייס (להלן: "מר גייס" או "הנתבע 2"), כי הסוכנות שממנה נרכשו הכרטיסים איננה קשורה לנתבעת ולפועלים מטעמה. מר גייס הסביר במהלך הדיון את הקשר העסקי בין הסוכנות לנתבעת באומרו "הגיעה בחורה בשם סוניה שרוצה לעשות גם עסק וקשה היה להפקיד כסף לסוכנות אז היא נתנה אחוזים לי ואני נתתי מקום בפרסום שלי. אני קיבלתי בטוח אחוזים בעסק של סוניה." (ראו עמ' 2 ש'8-10 לפ'). מעיון בצרופות כתב התביעה עולה כי הסוכנות הוצגה כסניף נוסף של הנתבעת, וכן עולה כי הסוכנת שביצעה את המכר הייתה נוהגת לעבוד במקביל גם בסניף הנתבעת. לאור האמור אין לי אלא להסיק כי אכן קוימה שותפות בין הצדדים אשר הושתתה על אינטרסים כלכליים ושיווקיים משותפים.

סעיף 18 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, קובע באומרו:

"שותף הפועל במהלך הרגיל של עסקי השותפות, או בהרשאתם של השותפים, ותוך פעולתו הוא גורם במעשה או במחדל שלא כדין נזק או פגיעה לאדם שאינו שותף – תהא השותפות חבה באותה מידה שחב בה השותף".

ובענייננו לא התרשמתי כי הסוכנת פעלה בניגוד להרשאתה ומשכך הנטל מוטל על השותפות ועל כל אחד מן השותפים "יחד ולחוד", ולא תישמע הטענה כי העוול נגרם רק בגין מעשיו או מחדליו של אחד מן השותפים על מנת לשלול את אחריות שאר השותפים.

עוד עלינו להכריע, האם על הנתבעת קמה החובה לבטל את הכרטיסים שהוזמנו לבקשת התובעת או לחילופין ליידע את הנתבעת במעמד הרכישה שלא ניתן לבטל את הרכישה לאחר ביצועה ואם יידוע זה נעשה.

תקנה 2 (א) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג – 2003 (להלן: "התקנות"), קובעות כהאי לישנא:

"סוכנות נסיעות תתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת (להלן-לקוח) או למבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור".

תקנה 3 לתקנות הנ"ל קובעת:

"פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן: ...(2)...(ד) מועדים ותנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת התיור בידי הלקוח ואם עליו לשלם בשל ביטול כאמור – שיעור התשלום".

מהתקנות הנ"ל עולה ברורות כי אילו לא היה ניתן לבטל את רכישת הכרטיסים בשלב מאוחר יותר, היה על הנתבעת או מי מטעמה להבהיר את העניין בפני התובעת כבר במעמד הרכישה, על מנת שתדע לכלכל את צעדיה. נטען כי הבהרה זו לא נעשתה, והדבר לא נסתר בשום שלב על ידי הנתבעת, ומשכך אני סבור כי אי הודעת תנאי ביטול משמעה הפרת התקנות הנ"ל, לבטח כאשר מדובר בתקופה בת יומיים לאחר ביצוע הרכישה. לאור האמור עולה שמן הדין היה על הנתבעת להשיב את כספי התובעת לאור ביטול הכרטיסים, דבר אשר נעשה, אלא בשלב מאוחר ולאחר שנגרמו לתובעת טרטורים ועוגמת נפש.