ת"ק 45332-12-13 זלצמן ואח' נ' ווי.פי.אם. בע"מ ואח'

התובעים הזמינו מאת הנתבעת 1 חבילת נופש לחו"ל (טיול מאורגן) לתאריכים 14-21/8/13, המאורגן על ידי הנתבעת 2, והכל במטרה לחגוג, כהרגלם, את יום הנישואין ויום ההולדת בחו"ל. לטיול ביקשו לצרף נוסעת נוספת, חברתה של התובעת, והעסקה בוצעה תוך שהתובעים שילמו את מחיר עלות הנסיעה ישירות לידי סוכנת הנסיעות, נציגת הנתבעת 1.

מספר ימים לאחר ביצוע ההזמנה, וכחודש לפי שיצא הטיול אל הפועל, הודיעה הנתבעת 1 כי הנתבעת 2 ביטלה את הטיול המתוכנן למועדים הנזכרים ותחת זאת מבקשת להוציא את הנרשמים לטיול זהה בשבוע שלאחר מכן.

הואיל וחברתה של התובעת לא יכולה היתה להצטרף לנסיעה המאוחרת בחרו התובעים שלא לאמץ את הצעת הדחיה, העסקה בוטלה וכספם הושב. לטענתם, ניסיונות לאתר חופשה חלופית במחיר דומה לשבוע בו התכוונו לצאת לחופשה זו לא צלחו, ומכאן תביעתם.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים התברר כי לתובעים הובהר כי מדובר בטיסה ודאית בשל העובדה שעל פי מידע שמסרה הנתבעת 2 בידי הנתבעת 1 היה מספר המשתתפים שנרשמו זה מכבר לטיול, ערב ביצוע ההזמנה על ידי התובעים, מספק.

לא שוכנעתי כי תשומת לבם של התובעים הופנתה לכך שעל אף מצג זה עלולה החופשה להתבטל ולא שוכנעתי כי אמנם קיימת הצדקה של ממש לביטול החופשה כפי שנעשה (למעט משיקולים של חוסר כדאיות) נוכח העובדה שלא הוצגו לפני ראיות שיעידו על כך שמשתתפים אחרים אמנם ביטלו השתתפותם במועדים הרלוונטיים, לאחר ביצוע ההזמנה על ידי התובעים.

למעשה, שמעתי מפי הצדדים כי המידע בדבר ודאות יציאת החופשה אל הפועל הועברה אל נציגת הנתבעת 1 מאת הנתבעת 2, וכי לא ניתן כל נימוק מטעם הנתבעת 2 לנציגת הנתבעת 1, אשר יבהיר הביטול במועד בו בוטלה החופשה.

על אף כל אלו, אין להתעלם מן העובדה שההודעה בדבר ביטול הטיסה נמסרה לתובעים כ- 30 ימים לפני המועד שנועד לקיום הטיול, וטענותיהם בדבר העוול שנגרם להם מהביטול, העדר האלטרנטיבות, והנזק הכלכלי שנגרם להם בשל אותו ביטול נמצאו בעיניי מוגזמים ומופרזים.

למעשה, חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012, החל על המקרה, קובע מהם המקרים בהם יחוייב מארגן הטיסה (במקרה זה, הנתבעת 2) לפצות את מזמיני הטיסה בפיצוי כלכלי מעבר להשבת התמורה החוזית. החוק אינו מונע הגשת תביעה בגין נזקים על פי כל דין אחר, אך יש בו כדי להתוות את דרך הבחינה הראויה לטעמי בנסיבות מעין אלו.

כך, קובע החוק כי במצב שבו מודיע מארגן הטיסה למזמין אודות ביטול הטיסה (לרבות טיסה שהיא חלק מחבילת נופש כבמקרה דנן) עד 14 ימים לפני המועד שנועד לקיומה, לא יידרש ליתן פיצוי נוסף.

נדמה כי כאשר קבע המחוקק משך זמן כאמור, לקח בחשבון את מרבית מקרי הביטול ויצא מנקודת הנחה כי מתן הודעה די זמן מראש, קרי למעלה מ- 14 ימים כאמור, יש בה כדי למנוע נזקים עקיפים ואף לאפשר למזמין להערך בהתאם ו/או למצוא בעצמו אלטרנטיבות ראויות.