ת"ק 45321-12-13 דניאל ואח' נ' בוסקילה

במסגרת התובענה שלפניי מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין נזקים שנגרמו לשיטתם לרכושם, לאחר שסגרה הנתבעת שני פתחים בגדר שבין שטח גינתה לשטח שמשמש את התובעים ואת הוריו של התובע 1.

לשיטת התובעים, מדובר בחצר של בית משותף אשר השימוש בה פוצל בין דירת הורי התובע לבין דירת הנתבעת, ואשר החזקה בפועל חולקה בין השכנים באמצעות גדר שנבנתה בין שני החלקים. התובעים טוענים כי בחודש אוגוסט 2012 סגרה הנתבעת באמצעות בלוקים את הפתחים שהיו בחומה שבין הצדדים, ואשר שימשו את חצר הורי התובע במשך כ- 40 שנה.

לטענת התובעים, ביום 11.12.13, כאשר החלו גשמים חזקים במיוחד, נחסמו המים שהצטברו לחצר ביתם ע"י הפתחים החסומים והמים החלו עולים, עד שנגרם נזק לרכוש שבתוך יחידת הדיור בה מתגוררים התובעים. לטענתם, בגין הנזקים שנגרמו כאמור לרכושם, הגישו את התובענה דנן.

הנתבעת טענה מנגד כי הוריו של התובע ריצפו את החצר שבחזקתם, ולא הותירו מפלט למים המצטברים על גבי הרצפה, ועל כן אין להם להלין על הצטברות המים אלא על עצמם.

עוד טענה הנתבעת כי הרכוש והנכס שלכאורה נפגעו מן הגשמים הם ישנים ומוזנחים, ונסיונם של התובעים להטיל האחריות למצבם על הנתבעת, לא נולד אלא מסכסוך שכנים שהלך והחמיץ בינה לבין הוריו של התובע, ואין מדובר בנזק שאמנם נגרם כתוצאה מהארוע נשוא התובענה.

עוד טענה הנתבעת כי בגין החסימה האמורה של המעבר בין החצרות, התנהל הליך בפני המפקחת על בתים משותפים, שם הגישו הוריו של התובע תביעה להריסת הבניה שנעשתה על ידה לחסימת המעברים, ובמסגרת פסה"ד שניתן שם קבעה המפקחת כי יש להותיר את הסגירה שנעשתה על כנה, ואין מקום להורות על הריסת הבניה שנעשתה, אשר יוצרת הפרדה בין השכנים הניצים.

ראוי לציין כי הנתבעת התגוררה במועדים הרלבנטיים בדירה שמעל דירת הורי התובע, והחצר המשותפת חולקה כאמור בין השכנים לפני שנים ארוכות, והפכה למעשה לחלוקה דה פקטו של הקרקע.

התובעים התבקשו במהלך הדיון שבפניי להציג אסמכתאות לעניין שווי הרכוש שנפגע, החלפתו ככל שבוצעה, הערכתו וכיו"ב ראיות לעניין הנזק, וטענו כי אין בידיהם ראיות כלל. לשיטתם, לא נרכש ציוד תחת הציוד שנפגע, אף שלא ניתן לעשות שימוש ברכוש הפגוע, הציוד עצמו נרכש ברובו כמחצית השנה עד כשנה לפני מועד הארוע, ואף על פי כן אין בידיהם קבלות להוכחת הרכישות, ולהוכחת שווי הרכוש וגילו.

התמונות אשר צורפו לכתב התביעה מלמדות לכאורה על נזקי רטיבות קשים בקירות הנכס, המלמדים כך נדמה על רטיבות במשך זמן ממושך, שאיננה מתיישבת עם הארוע החד פעמי הנטען בכתב התביעה.

התובע לא ידע להסביר כמה חורפים חלפו מאז חסימת הגדר ע"י הנתבעת ועד לארוע הנטען, כך - בעוד בתחילה טען כי חלף חורף אחד בלבד מאז נחסמה הגדר ועד לאותה הצפה, הרי שבהמשך התברר כי בהתאם לכתב התביעה וליתר הנספחים שצורפו, הוקמה הגדר כבר בשנת 2012 והארוע הנטען ארע רק בחורף שבין שנת 2013 לשנת 2014.

נדמה אם כן, ככל שאמנם היתה הצפה כנטען בכתב התביעה, הרי שמדובר בהצפה שארעה כשנה ומחצה לאחר חסימת הגדר, ואיננה נובעת בהכרח מעצם החסימה, אלא במידה רבה מכמות המשקעים הפתאומית.