חמו נ' אל על נתיבי אויר לישראל בעמ

1.בפני תביעה בסך 6,070 ₪, שעניינה דרישת פיצוי עבור ביטול טיסה ישירה לארה"ב, שנועדה להמריא מנמל התעופה בן גוריון לפנות בוקר של 2.2.2017, אך בוטלה לאחר שהנוסעים – ובהם התובעת – המתינו בשדה לאורך הלילה. התובעת טסה לבסוף בחברה אחרת, למחרת היום, בטיסה לא-ישירה, זאת חרף מצב חרום משפחתי שהצריך את הגעתה ליעדה מוקדם ככל האפשר.

2.רכיבי התביעה הם: הפרש מחיר הכרטיס החלופי ($34); פעמיים נסיעה במונית (לאחר שהתובעת נאלצה לחזור הביתה ולשוב למחרת לשדה התעופה) – 500 ₪ (אם כי בפועל, רק נסיעה אחת נגרמה כתוצאה מביטול הטיסה); 500 ₪ אש"ל (טיבו של סכום זה לא הוברר); $500 פיצוי עבור הצורך לטוס בטיסה לא ישירה (גם טיבו של פיצוי זה, והסיבה לסכומו, לא הובררו); ו-3,000 ₪ פיצוי עבור עגמת נפש.

3.הנתבעת טוענת, מנגד, כי הטיסה שבוטלה היתה אחת מאלה שבוטלו עקב פעולות עיצומיות בהן נקטו טייסי החברה בחודש פברואר 2017, תוך התחזות לחולים והשתמטות מהגעה לעבודה, במסגרת סכסוך עבודה, וכי מדובר היה ב"שביתה פראית" שבעקבותיה אף הוציא בית הדין לעבודה (במסגרת תיק ס"ק 9151-02-17) צו לשמירה על "שקט תעשייתי" וחזרה לעבודה תקינה. הנתבעת הציעה הצעות שונות במסגרת המגעים לפשרה, אולם טוענת כי מעיקר הדין אין לחייבה בפיצוי התובעת.

4.הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הן סעיפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012, ובראשם סעיף 6(א) וסעיף 6(ה) – הראשון קובע את הפיצוי והשני את החריג בו לא יחול הפיצוי.

5.סעיף 6(א) קובע כך: "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל... הטבות אלה: (1) שירותי סיוע; (2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי...; (3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה" (ולענייננו מדובר בפיצוי בסך 3,080 ₪, ובנוסף ישנה הוראה המאפשרת פסיקת פיצוי מיוחד בנסיבות מסוימות, בסעיף 11 לחוק, כפי שיובהר להלן).

6.ואילו סעיף 6(ה) קובע כך: "...נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה... הוכיח כי התקיים אחד מאלה: (1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות; (2) הטיסה בוטלה בשל שביתה או השבתה מוגנות; (3) הטיסה בוטלה כדי להימנע מחילול שבת וחג".

7.הנתבעת טוענת, כי הנסיבות בהן בוטלה הטיסה נופלות תחת החריג של סעיף 6(ה)(1), לאמור: הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה, וגם אם היתה עושה כל אשר ביכולתה – לא היתה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות. ובמלים אחרות: העדרותם המפתיעה והפתאומית של טייסים לא היתה יכולה לקבל מענה שהיה מונע את הביטול, ללא קשר לפעולות בהן יכולה היתה לנקוט הנתבעת. לראיה, מצביעה הנתבעת על ההחלטה שניתנה ביום 6.2.2017 ע"י בית הדין לעבודה, כאמור לעיל, ואשר התבססה על מסקנתו (הראשונית) של בית הדין, כי לא מדובר בהעדרויות כנות.

8.סוגיית השביתה הפראית של הטייסים (שסבב קודם שלה התרחש כ-3 חודשים קודם לטיסה, בסוף 2016), נדונה לפחות בשני פסקי-דין של בתי משפט לתביעות קטנות, אשר הגיעו למסקנות הפוכות. בת"ק (קר') 11733-02-17 איזנברגר נ. אל-על הגיעה כב' הש' ס' פלג-קימלוב למסקנה שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי נוסע שטיסתו (בסוף 2016) בוטלה עקב שביתה שכזאת, ונימוקיה היו כי לא הוכח כי מדובר ב"שביתה מוגנת" (על פי סעיף 6(ה)(2)), וכי היא לא סברה שמדובר היה בארוע מפתיע, שהנתבעת לא יכולה היתה להיערך לקראתו. לעומתה, בת"ק (ת"א) 28494-02-18 דאורי נ. אל-על, הגיע כב' הש' א' צ'כנוביץ' למסקנה הפוכה, על יסוד הקביעה כי מדובר בנסיבות שבהן לא היה בידי הנתבעת אפשרות למנוע. במקרה ההוא מדובר היה בטיסה שנקבעה ליום 5.2.2017, שלושה ימים לאחר הטיסה נשוא התיק שבפני, ויום לפני מתן הצו בבית הדין לעבודה.

9.מבין שתי גישות אלה, אני מצרף את דעתי לראשונה, לפחות בנסיבות תיק זה, בהן גם לאחר עיון מוקפד בנטען בכתב ההגנה, לא מצאתי טענה – וזו לבטח לא הוכחה – כי לא ניתן היה למצוא צוות חליפי במקום הצוות שהודיע במפתיע על מחלתו, וכי לא היו טיסות חלופיות במהלך הלילה, בהן ניתן היה לשבץ את התובעת. יודגש, ראשית, כי סעיף 6(ה) קובע במפורש, כי על הנתבעת היה להוכיח טענות שכאלה; ושנית, כי מדובר בתחילת פברואר, שאינה עונת שיא, והסברה כי יכולים היו להימצא מקומות בטיסות חלופיות אינה מופרכת, ולא מצאתי לגביה התייחסות (למעט אמירה כללית כי נעשה ניסיון להציע חלופות בהקדם האפשרי).