ת"ק 45192-07-14 סולימאן נ' שמש ואח'

בתאריך 8.4.14, בחניון המדעטק שבחיפה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של מר אליאס סולימאן (להלן: "התובע"), הנהוג על ידו ובין רכבה של הגב' חנה שמש (להלן: "הנתבעת 1"), הנהוג על ידי בעלה מר אהרון שמש (להלן: "הנתבע 3") והמבוטח על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2").

בגין התביעה הוגשו 2 תובענות נפרדות והדיון בשני התיקים אוחד.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי הנתבע 3 החנה את רכבו בניצב לקיר שבצד ימין הדרך כיוון נסיעת התובע, כפי שנראה בתצלומים שהוגשו לביהמ"ש וסומנו נק/1 ו-נק/3.

כל זאת, כאשר משני צידיו של רכב הנתבע 3, חונים כלי רכבים נוספים.

כן עולה כי בכביש מסומנים קווים התוחמים מקומות חניה לרכב בצד שמאל הדרך כיוון נסיעת התובע וכי ממול למקום חניית הנתבע 3, חונים כלי רכב, באותם שטחים מסומנים.

לטענת התובע, החנה הנתבע 3 את רכבו במקום האסור לחניה.

לקביעתי, לא הוכח כי הוצב במקום חניית רכב הנתבע 3 והרכבים האחרים שלצידו, שילוט האוסר את החניה.

ברם, לקביעתי, גם אם החניה במקום לא היתה אסורה במפורש, הרי שהיתה בלתי זהירה, בהתחשב בנתוני השטח ושדה הראיה המוגבל מחמת הקיר והגדר שמעליו.

יש אף לציין כי החניית רכב בניצב לקיר, מצמצמת את רוחב נתיב הנסיעה של הרכבים המבקשים להיכנס למתחם החניה, כפי שביקש התובע לעשות, כעולה מהתצלום נק/1 וסימון החץ בכיוון נסיעת רכב התובע.

הנני קובעת עוד כי בהחניית הרכב על ידי הנתבע 3, כפי שאכן חנה, יצר הנתבע 3 מצב שבו שדה הראיה שלו לכיוון הרכבים המגיעים משמאלו (הרכבים הפונים ימינה אל תוך מתחם החניה) – הינו מוגבל ביותר, מחמת הקיר הבנוי בצד ימין מתחם החניה.

ואכן, אף הנתבע 3 אישר בסע' 5 לכתב הגנתו כי החנה את רכבו במקום שבו "שדה הראיה לחניון התחתון חסום בקיר תומך נמוך".