ת"ק 45127-06-14 מועלם דוד נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ

בפניי תביעת התובעת על סך 2,858 ₪.

כפי שעולה מכתב התביעה, מהמסמכים המצורפים לכתב התביעה ומדבריה של התובעת בבית המשפט, התובעת תובעת את הנתבעת 1 בגין נזקיה הכוללים את סכום ההשתתפות העצמית אותה שילמה לחברת הביטוח וכן את הנחת העדר התביעות אשר נשללה ממנה בעקבות תאונת דרכים בה היה רכבה מעורב עם רכב שירות בתי הסוהר.

באשר לבקשת הנתבעת למחיקה/ דחייה על הסף בשל העדר יריבות ו/או העדר עילה, לאור ההבהרה אשר נשלחה ע"י ב"כ הנתבעת 1 לבקשת בית המשפט טרם מתן פסק הדין וייפוי הכוח שצורף לה, מצאתי לצרף את מדינת ישראל כנתבעת 2.

לא מצאתי למחוק את הנתבעת 1 על אף בקשתה. אציין כי פסק הדין בתא"מ 57712-01-13 ניתן אף הוא כנגד שתי הנתבעות.

לטענת התובעת עניין האחריות לתאונה שארעה הוכרע ע"י בית המשפט בתא"מ 57712-01-13, תביעת שיבוב שהתנהלה בין מבטחת התובעת לבין יתר הנתבעים, ביניהם הנתבעת, כאשר בסופה פסק בית המשפט עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") , כי הנתבעים ישלמו למבטחת התובעת את מלוא הסכום בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת ואף את שכר טרחת השמאי בתוספת סכום מסוים כהוצאות, כנהוג בפסיקה עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ועל כן על הנתבעת לשפות את התובעת בגין נזקיה בסכום תביעתה .

לטענת התובעת משפנתה לנתבעת לקבל התשלום האמור, טענה בפניה הנתבעת כי עליה לשלם לה 65% מהסכום אותו ביקשה וזאת נוכח פרשנותה לפסק הדין, אשר אף פורטה בכתב ההגנה.

בסעיף 3 לכתב ההגנה מפרטת הנתבעת את פרשנותה לפסק הדין. לגרסתה, לו הייתה תביעת מבטחת התובעת מתקבלת במלואה בתא"מ 57712-01-13, היה בית המשפט פוסק לטובתה סך של 8,015 אשר כולל את סכום התביעה בסך 6,042 ₪ סך של 1,250 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין, אגרה בסך 373 ₪ ושכר עדה בסך 350 ₪.

לטענתה, מאחר ובית המשפט פסק לטובת מבטחת התובעת סך של 5,916 ₪ בלבד, עולה כי הסכום שנפסק בגין התביעה בניכוי ההוצאות השונות כמפורט לעיל הינו 3,943 ₪ בלבד, כאשר סכום זה מהווה 65% מסכום התביעה.

אציין בהקשר זה כי עפ"י כתב התביעה בתא"מ 57712-01-13, הנזק הישיר לרכב התובעת, בניכוי דמי השתתפות עצמית עמד ע"ס 4,938 , כאשר בית המשפט פסק לטובת המבטחת של רכבה סך של 5,916 ₪ שהינו סכום העולה על סכום הנזק הכולל את הנזק הישיר לרכב בניכוי ההשתתפות העצמית ושכר טרחת השמאי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות בתיק מצאתי כי דין התביעה להתקבל, בכל הנוגע לשיפוי התובעת בגין נזקיה המפורטים לעיל בסך 2,258 ₪.

פסק הדין אשר ניתן בתא"מ 57712-01-13, לא נומק ע"י בית המשפט כנהוג בעת מתן פסקי דין עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לא יכול להיות חולק כי בית המשפט פסק לטובת מבטחת התובעת סכום הגבוה מסכום הנזק הישיר בגין התאונה. בניגוד לנטען ע"י נציגת הנתבעת אין כל כלל המחייב את בית המשפט לפסוק שכר טרחת עורך דין בסכום מסוים.

אין זה מתפקידו של בית משפט זה לפרש את פסק דינו של בית המשפט אשר דן בתא"מ57712-01-13 .

הנתבעת יכולה הייתה לבקש, במסגרת תא"מ 57712-01-13, פסק דין מנומק המתייחס לשאלת האחריות אך בחרה להסכים לקבלת פסק דין על דרך הפשרה וכשבמסגרתו כאמור נפסק לטובת מבטחת התובעת סכום העולה על סכום מלוא הנזקים הישירים, אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה יש לקבוע כי בית המשפט ערך חלוקת אחריות בין המעורבים בתאונה, בנסיבות אלה ומשקביעה זו לא צוינה בפסק הדין.

באשר לתביעה להוצאות מיוחדות לדוגמא, אינני סבורה כי יש להטיל הוצאות מיוחדות במקרה זה, הגנתה של הנתבעת לא הייתה בלתי סבירה אף אם לא התקבלה ע"י בית משפט זה.

יחד אם זאת אני מוצאת לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ בגין ההליך.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,258 ₪, לזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 500 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.