יהודה נ' ליסק ואח'

1.בפני תביעות הדדיות בקשר להפרת חוזה שכירות שנחתם בין בעלי הדין ביום 1.11.15 (להלן:"ההסכם").

על פי ההסכם, התובע שכר את דירת הנתבעים לתקופה של 20 חודשים החל מ- 16.11.15 תמורת 6,000 שח לחודש. בעת חתימת ההסכם התובע שילם לנתבעים 12,000 שח ומסר שיקים עתידיים לכל תקופת ההסכם.

מספר ימים לפני תחילת תקופת השכירות התובע, ברשות הנתבעים, קיבל גישה לדירה לצורך ניקיון וכדומה. בעת הביקור לטענת התובע, גילה נזילות בתוך הבית ובעיקר טפטוף מים בחדר אמבטיה, טפטוף מים בתקרת פינת האוכל ושלולית מים גדולה בשביל הכניסה בצמוד לחדר הילדים. לאחר ניקיון וייבוש יסודי של הרצפה התובע גילה שלוליות מים ברצפת הדירה בחדרים שונים ושהרצפה אינה מתייבשת והייתה רטיבות באריחי הריצוף. כמו כן, התובע מצא משקופי עץ רטובים בבית.

2.התובע פנה לנתבע תוך בקשה שישלח בעל מקצוע למקום על מנת לבדוק את כל הליקויים. יש לציין כי התובע קיבל את הדירה לאחר צביעה. מכלל הראיות ומדברי התובע בית המשפט לומד שעמדת הנתבעת לתלונות התובע הייתה שלילית, כלומר הנתבע הכחיש את קיומם של הליקויים ולא היה מוכן לשתף פעולה בהזמנת בעל מקצוע. התובע פנו מספר פעמים לנתבע בהקשר זה ומלבד ביקור אחד במקום, הנתבע, לטענתו, לא היה מוכן לטפל בליקויים. מזה התובע הסיק שהנתבעים מפרים את החוזה הפרה יסודית. הוא התלונן לנתבעים והצדדים החליפו הודעות טקסט, אך לא הגיעו להסדר. בשלב מסוים הנתבע פנה אל התובע והציע כי הוא יחפש דייר אחר וביקש לקבל את דעתו על כך. התובע טוען שהיה מוכן לשחרר את הנתבעים מהחוזה אך הנתבעים טענו שהם אינם מוכנים לשחרר את התובע מהחוזה אלא רק כאשר יחתום דייר חדש.

3.היו מגעים בין בעלי הדין אך הם לא הגיעו להסדר. התובע לא נכנס לדירה וביקש לקבל את 12,000 שח בחזרה ואת השיקים העתידיים. בקשה זו סורבה.

4.עמדת הנתבעים שונה לחלוטין. הנתבע ביקר בדירה ביחד עם התובע ועשו הצפה של הרצפה ולא היה אחרי ההצפה כל בעיה עם הרטיבות. הנתבע מודה שהוא לא האמין שיש מים נוזלים מהרצפה, הנתבע אכן מאשר שסבר שאין ממש בתלונות התובע ולא ראה בדירה כל אזכור לנזילות. נכון היה סימן אחד של רטיבות באזור האמבטיה וזה היה נראה לעין עוד לפני החתימה ואכן הנזילה תוקנה והיה צריך רק שהקיר יתייבש ולאחר מכן לצבוע. לטענתו, התובע ביקש ממנו לפרק את רצפת הבית ולבדוק לעומק את כל בעיות הרטיבות. הנתבע סבר שמסיבות לא ברורות התובע לא מוכן להיכנס לדירה ולכן הציע לו, שהוא הנתבע, יחפש דייר אחר. הנתבע ראה את עצמו מחויב לתובע על פי החוזה ולכן ביקש את רשותו לחפש דייר אחר והוא לא נתן זאת. הנתבע הסביר לתובע שהוא חתם על חוזה אחרי בדיקה לעומק והוא לא מוכן לשחרר אותו, אז הנתבע מסכם את המצב:

"החלפתי מנעולים, הוא ניתק מגע הוא אכן ביקש לקבל את כספו בחזרה" (עמ' 3 שורות 10-11).

5.התובע עותר לסכום של 15,000 שח שהוא מורכב מהתשלום של 12,000 שח ותשלום בגין עוגמת נפש על סך 3,000 שח. בתביעה שכנגד, הנתבעים עותרים לסכום של 33,000 שח, לטענתם הדירה עמדה ללא שוכר במשך 7.5 חודשים וגם הם מבקשים 3000 שח בגין עוגמת נפש. הנתבעים טוענים להפסד של 53,250 שח אך מוכנים להגביל את עצמם לסכום של 33,000 שח על מנת לנהל את הדיון כתביעה קטנה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ואת התביעה שכנגד ולהלן נימוקי:

א. לפני חתימת החוזה התובע ביקר מספר פעמים בדירה והתנהל משא ומתן ממושך לפני חתימת החוזה המשתרע על 9 עמודים. בסעיף 6 לחוזה התובע מצהיר כי ראה ובדק את הדירה ומצא אותה ראויה לשימוש ומתאימה לכל צרכיו ומוותר במפורש על כל טענה של אי התאמה ועל כל טענה מכל מין וסוג שהוא ביחס לדירה.