ת"ק 4505-10-15 בן שפר נ' גבאי הגברה ותאורה בע"מ ח.פ 513035181

התובע, המספק כך נראה שירותי הגברה באופן עצמאי, הוזמן על ידי הנתבעת ליתן שירותיו במהלך המועדים 19-22/4/15.

לטענת התובע לא עמדה הנתבעת בחובת תשלום התמורה בעבור השירותים שסיפק ומכאן תביעתו.

טענות התובע –

לכתב תביעתו, צירף התובע תכתובות שהוחלפו בינו לבין נציג הנתבעת בנוגע להזמנת העבודה, מהן ביקש ללמוד כי תחילה התבקש ליתן שירותיו במהלך 5 ימים, משעות הצהריים ועד הערב, בבמה אחת שאינה דורשת פירוק והרכבה, והציע כי יבצע את העבודה המתוארת בעבור סך של 5,000 ₪ ומע"מ כדין.

משלא זכתה הנתבעת במכרז להפעלת הבמה האמורה במועדים אלו, הוצע לו כי יבצע מספר עבודות אחרות מטעם הנתבעת ב-4 מתוך אותם מועדים, במיקום אחר, ובעבודה הדורשת הקמה ופירוק של הבמה וביצוע שעות נוספות. לטענתו, משלא נדרש לבצע את אותה עבודה שהוזמנה מלכתחילה, ממילא פקעה הצעת המחיר שנתן והיא אינה מלמדת על העלות המוסכמת לביצוע עבודות אחרות באותם מועדים.

לשיטתו, התמחור בו נקב, בדרישת התשלום שהוצעה לאחר מעשה, מתייחס לעלות המקובלת במועדים אלו (מדובר ביום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות), קרי כפליים מן התעריף הרגיל, וכי לפנים משורת הדין לא דרש תשלום עבור שעות נוספות.

הנתבעת טוענת כי הצעת המחיר בה נקב התובע ביחס למועדים בהם הועסק ואף ביחס למועד נוסף באותה תקופה עמדה על סך כולל של 5,000 ₪ וכי בפועל המציא לה דרישת תשלום מוגזמת ומופרזת, מבלי להבהיר מדוע העלה דרישתו, ועל כן דחתה את הדרישה. עוד טענה הנתבעת כי ניסתה להתפשר עם התובע והציעה לשלם לו את מלוא הסכום בו נקב תחילה, אף שביצע עבודה במהלך 4 מתוך 5 ימים שנכללו בהצעה המקורית בלבד, אך זה סירב, ועל כן שילמה לו 4,000 ₪ ומע"מ כדין – 1,000 ₪ לכל יום, בהתאם למתווה שבהצעה המקורית.

לאחר ששמעתי את התובע ואת מנהל הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד ואבהיר –

1. ראש וראשון אבהיר כי משאין חולק כי הסכם מסודר בנוגע להזמנת העבודה שבוצעה בפועל לא מצוי לפני ביהמ"ש, נדרש ביהמ"ש כאן להתחקות אחר אומד דעת הצדדים בנוגע לתנאי ההסכם. כך, נדרש ביהמ"ש לבחור מבין שתי גרסאות שהעלו לפניו הצדדים – גרסת התובע ולפיה ההסכם המקורי בטל ועל כן רשאי היה לחייב את הנתבעת בסכום שמבטא לשיטתו את הסכמת הצדדים – קרי ככפליים מן העלות הנהוגה והמקובלת בין הצדדים בימי חול, ואילו גרסת הנתבעת ולפיה הצעת המחיר בנוגע לעלות ביצוע עבודות במועדים הרלוונטיים נותרה בעינה והשינוי שחל בין הצדדים בתוכן ההסכם מתייחס אך ורק לתוכן העבודה המבוצעת, מיקומה, ותנאיה.

2. על מנת לבחור מבין הגרסאות נדרש כאמור ביהמ"ש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, וזאת הן מתוך התכתובות שבין הצדדים, הן מתוך הנוהג בין הצדדים כאן, והן מתוך הנוהג בתחום, כפי שאלו מובאים לפני ביהמ"ש.

3. עוד אבהיר כי בכל מקרה בו אין בראיות המוצגות לפני ביהמ"ש כדי להכריע את הכף לכאן או לכאן, נדרש ביהמ"ש לשאלה על מי נטל ההוכחה. הואיל וכלל הוא כי 'המוציא מחברו עליו הראיה' – הרי שבמקרה דנן יוטל הנטל בהתאמה על התובע, להרים את הרף ולהוכיח את טענותיו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי.

4. התובע מסר במסגרת עדותו כי הואיל ומדובר בימי חגים המהווים שיא בתחום ההגברה (בשל ריבוי במות, ארועים ומופעים במועדים אלו) נהוג לגבות עבור ארוע כפליים מן הסכום הרגיל. כך, בעוד שברגיל הוא גובה 800 ₪ מאת הנתבעת עבור ארגון מערכת ההגברה, במועדים אלו נוהג הוא לגבות כפליים הסכום – ומכאן סכום הדרישה המפורטת בחשבונית שהציג.