ת"ק 45019-08-13 ח'יר נ' בנק ערבי ישראלי בעמ

1.במועד הרלבנטי לתובענה שבפניי היה התובע לקוח של הנתבעת, שהינה תאגיד בנקאי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981.

בתאריך 16/12/2010 הפקיד התובע אצל הנתבעת סך של 860,000 ₪ בתכנית מסוג "פר"ח שקלים", לתקופה של שנתיים, בריבית שנתית של 3.45% (להלן: "הפיקדון").

בתאריך 16/12/12 נפרע הפיקדון. בו ביום הפקידה הנתבעת את סכום הפיקדון + הריבית שהצטברה (סה"כ 911,312.20 ₪) בתכנית מסוג "פר"ח שקלים" לתקופה של שנתיים נוספות, מ- 16/12/12 עד 16/12/14, בריבית שנתית של 1.9% (להלן: "התכנית החדשה"), זאת מיוזמתה וללא כל בקשה מהתובע.

משנודע לתובע, בדיעבד, כי הנתבעת הפקידה את כספו בתכנית החדשה, הוא פנה לנתבעת וביקש לבטל את ההפקדה. בעקבות פנייתו שברה הנתבעת, ביום 15/1/13, את התכנית החדשה והעבירה את הכסף לחשבון עו"ש ע"ש התובע.

לאחר שמו"מ שניהל התובע עם הנתבעת להפקדת כספו בתכנית שתישא ריבית שנתית גבוהה יותר מ- 1.9% לא עלה יפה, משך התובע את כל כספו מחשבון העו"ש והעבירו לבנק אחר. המשיכה התבצעה ביום 4/3/13, בצ'ק בנקאי ע"ס 911,870 ₪, לפקודת התובע.

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, הנתבעת הפקידה את כספו בתכנית החדשה על דעת עצמה, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ומבלי שהוא חתם על מסמך כלשהו בעניין. זאת, בניגוד להוראות סעיף 3(א)(3) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב-1992 (להלן: "כללי הבנקאות"). (ס' 8 ו- 7 לכתב התביעה).

עוד נטען על ידי התובע, בכתב התביעה, כי מיד משנודע לו על הפקדת כספו בתכנית החדשה, בעקבות הודעה בכתב מיום 30/12/12 שקיבל מהנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה), הוא פנה אל הנתבעת, ב- 7/1/13, "כדי להעמידם על חומרת הדברים ולקחת את הכסף", אולם סורב ע"י הנתבעת בטענה כי הכסף הופקד כולו בתכנית החדשה. (סעיפים 9 ו- 6 לכתב התביעה).

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי טרם שחרור הפיקדון הוא היה במו"מ עם הנתבעת ועם בנקים אחרים, לרבות בנק מרכנתיל והבנקים האחרים הסכימו לתת לו ריבית שנתית גבוהה מזו שהייתה מוכנה לתת לו הנתבעת, אם יעביר את הכסף אליהם, אולם בשל העובדה שהכסף לא היה חופשי בחשבון העו"ש, אלא סגור בתכנית החדשה, "חזר בו בנק מרכנתיל מההסכמה ליתן ריבית קבועה בשיעור הגבוה מזו שביצעו והעמיד את ההסכמה על 3.5% בלבד", ובכך נגרם לו הפסד משמעותי. (סעיפים 3, 4 ו 11 לכתב התביעה).

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי פנה אל הנתבעת בדרישה לשחרור מיידי של הכסף ולקבלת פיצוי הולם, זאת הן בשל הנזק שנגרם לו כתוצאה מסירוב הנתבעת לשחרר את הכסף, מה שגרם לכך שבנק מרכנתיל שינה את עמדתו בעניין גובה הריבית והן בשל הפעולה הלא חוקית של הנתבעת, ולמרות שהובטח לו על ידי הנהלת הנתבעת "כי עניין הפיצוי יידון בהחלט אף בנפרד לנושא שחרור הכסף", הוא לא קיבל תשובה עניינית במשך למעלה מחודשיים ולכן פנה ב- 4/3/13 במכתב (נספח ד' לכתב התביעה), אולם גם מכתב זה נותר ללא תגובה. (סעיפים 12, 13 לכתב התביעה).