ת"ק 44947-03-13 גרינברג ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שהתרחשה ביום 07.10.11.

לטענת התובע, בעודו ברכבו, במצב של עצירה מלאה בחסות אור אדום ברמזור, פגע ברכבו רכב הנתבעת 2, מאחור. התובע עתר לחיוב הנתבעת לפצותו בגין הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב תביעתו.

מנגד, טענה הנתבעת 2 בכתב הגנתה, כי רכבה נהדף ע"י רכב צד ג', שפגע ברכבה, וכתוצאה מכך פגע רכבה ברכב התובע.

הנתבעות הגישו הודעה לצד ג', כנגד בעל הרכב השלישי, ההודף כטענתן, ונהגו.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע והנתבעת 2. בעדותם, חזרו התובע והנתבעת 2 על גרסתם.

צדדי ג' לא התייצבו לדיון ולא הגישו כתב הגנה מטעמן.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות, זאת מן הטעם שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו.

אמנם התביעה דנא מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר בפניו קיימת גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת 2 העולה מאותן עובדות שהוכחו.

לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003], כי:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו."