ת"ק 44925-03-13 דרעי נ' רום ואח'

1.זוהי בקשה לביטולו של פסק-דין אשר ניתן, במעמד המשיב בלבד ובעקבות כך שהמבקשות לא התייצבו לדיון, ביום 18.7.2013. הבקשה בשלה למתן החלטה בחודש אוקטובר 2014 וההחלטה ניתנת עתה, לאחר שלא נמצא יסוד להיעתר למבוקש.

פסק-הדין ניתן בתביעה, שהגיש המשיב נגד המבקשות בשל אי-תשלום בגין חלק מעבודות-שיפוץ, שביצע המשיב בבית אמן. בהצעת מחיר מיום 20.12.2012, ואותה הניח המשיב בפניו של בית-המשפט, הוסכם בין הצדדים על תשלום סך של 43,000 ש"ח בתוספת מע"מ. במהלך השיפוץ התבקש המשיב לבצע עבודות נוספות והצעת מחיר נוספת, מחודש ינואר 2013, הוצגה לתמיכה בכך. לפי עמדתו שולמה לו תמורה נוספת, אך המבקשות נותרו חייבות לו סך של 32,200 ש"ח ואותו הוא תבע. הנתבעות לא הגישו כתב-הגנה וכאמור, הן לא התייצבו לדיון. בפסק-הדין נקבע כי כתב-התביעה וההזמנה לדיון הומצאו כדין למבקשות, שתיהן. בהתקיים מסירה כדין, ובהתאם לאמור בתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, ניתן נגד המבקשות פסק-דין בהעדר-הגנה, ונקבע כי עליהן לשלם לתובע, יחד ולחוד, את מלוא סכומה של תביעתו.

2.המבקשות עתרו לביטולו של פסק-הדין. לטענתן, הן עמדו בכל התשלומים שעליהם הוסכם בין הצדדים ובסך הכול שילמו לידי המשיב סך של 61,999 ש"ח כולל מע"מ. באותה נשימה נטען כי המשיב ביצע את עבודתו שלא בהתאם לנדרש ולמוסכם, ובצורה חובבנית. את טענתן ביקשו העותרות לתמוך בראיה: חוות-דעתו של מומחה, המפרטת את הליקויים בשיפוץ. לענין ההמצאה טענו המבקשות כי מסמכי-התביעה לא הומצאו לידיהן מעולם. המשיב ניסה להמציא להן את כתב התביעה בכתובת שאינה מקום מגוריהן וממילא לא היה בכוחן לקבל את המסמכים. לעמדתן, יש לבטל את פסק-הדין מטעמי הצדק, בשל כך שלא היה בהתנהגותן זלזול בבית-המשפט ולאור סיכוי גבוה להצלחתה של ההגנה לגופה.

בתשובתו לבקשה ציין המשיב כי לפי תקנה 451 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, חלף המועד להגשת בקשה לביטולו של פסק-דין, שניתן בהיעדר הגנה. עוד נטען כי המבקשות ידעו על כתב-התביעה ומשיבה 1 אף ציינה בבקשתה כי גילתה את דבר קיומו מאוחר מאחותה. המבקשות, הוּסף, אינן מפרטות כלל כיצד לפתע הגיע פסק-הדין לידיעתן, שהרי המשיב לא נקט הליכי גבייה. לתשובתו צירף המשיב שתי חשבוניות, שהנפיק לפי טענתו למבקשת 2 בגין העבודות הנוספות, אחת על סך 1,800 ש"ח והשנייה על סך 51,500 ש"ח.

3.לאחר עיון מקיף הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה. אפילו אתעלם מן העובדה כי הבקשה לביטול הוגשה בחלוף חודשים ארוכים מן היום שבו ניתן פסק-הדין, אינני סבור כי היא נושאת עצמה אֵיתן. הדין – הן לפי כלליו של סדר-הדין האזרחי הכללי והן בסדר-הדין בתביעות קטנות – מסמיך את בית-המשפט לבטל פסק-דין שניתן בהעדר-הגנה. יש להבחין בין שני מסלולי ביטול אפשריים: האחד הוא ביטול מחובת הצדק והשני – ביטול שאינו כזה. ביטול מחובת הצדק ייעשה במקרים שבהם נפגעה זכות הגישה לערכאות של הצד אשר נגדו ניתן פסק-הדין, ולפיכך נגע ההליך בפגם שכדי לרפאו מוצדק לבטל את פסק-הדין (רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה (5) 43 (2001)). נסיבה המצדיקה ביטול היא פגם בהליך ההמצאה, שמנע את הגעתם של מסמכי-התביעה ליעדם וממילא את ידיעתו של הנתבע על ההליך (רע"א 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז (4) 485 (1983)).

בהמצאה עוסק פרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי. הוראותיו מבכרות המצאה ישירות לבעל-הדין שמנגד, אך קובעות את התנאים להכרה בהמצאה אפילו לא ניתן היה לעשות כן. סבורני כי במקרה דנן עמד המשיב בכללי ההמצאה. המשיב הגיע לכתובת, שלפי המרשם במשרד-הפנים מתגוררת בה מבקשת 1. שמעתי את דבריו, שהותירו בי רושם של דברים מהימנים, כי הוא מסר את מסמכי-התביעה לידי אביה של המבקשת, המתגורר עמה, אך הלה סירב לחתום על אישור-המסירה. בדיון אף הציג המשיב בפניו של בית-המשפט תצלום של האב, ובו מופיע גם אישור-המסירה, שכאמור לא נחתם. לטענת המבקשת כי אביה מכור לטיפה המרה ולכן לא ניתן היה לסמוך עליו שיעביר את המסמכים לידיה לא הונח כל בסיס משפטי. הטענה לא נתמכה בדבר, לרבות תצהירו של האב, ונותרה טענה בעלמא, שאפילו על-פניה איננה סבירה.

אשר למבקשת 2, הרי שלאחר שמיעתו של המשיב בקשב-רב מצאתי כל יסוד להאמין גם לגרסתו, שלפיה הוא הגיע למקום עבודתה של מבקשת זו, גן ילדים, זיהה את נוכחותה במקום לפי ששמע את קולה ואף פגש במקום באמהּ. לאחר שמיאנה לצאת לקראתו, מסר המשיב את מסמכי-התביעה לידי עובדת במקום, ושמה קרינה. זו, קודם שחתמה על אישור-המסירה אשר הוצג לבית-המשפט קראה, לגרסת המשיב, למבקשת או לאמהּ אך אלו נמנעו מלצאת. גם בענינה של מבקשת זו נותרה טענתה כי המסמכים לא נמסרו לה כלל, על אף הנסיבות שפירט המשיב, בבחינת טענה בעלמא. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לקורותיה של המבקשת במועד המסירה ובפרט לכך שלא שהתה במקום המסירה. לא הוצגו תצהירים של האֵם או של אותה "קרינה", שעוּבדת היכרותה עם המבקשת ועבודתה במחיצתה, בכלל ובמועד המסוים בפרט, לא הוכחשו.

4.גם לגוף הדברים לא העלו המבקשות בעתירתן טיעונים טובים להתגוננות מפני התביעה. על כורחך נמצאת קובע כי סיכויי הגנתן הם קלושים. המבקשות, כבר הוסבר, הסתפקו בטענה כי הן שילמו את כל המוסכם. דא עקא כי אל מול הצעות-המחיר בכתב, שהציג כאמור המשיב והן ששימשו, הלכה למעשה, הסכם המגדיר את העבודה, ואל מול חשבוניות מפורטות בדבר הוצאות, שהוציא המשיב ברכישתם של חומרי העבודה ואביזריה, וגם אותן הוא הציג לבית-המשפט – ויוטעם: ישנה התאמה כמעט מוחלטת בסכומים – לא הציגו המבקשות כל אסמכתא, לרבות חשבונית, התומכת בטענה כי נשאו בתשלום. הנה כי כן, הוכח לבית-המשפט במידה הנדרשת כי המשיב הוציא הוצאות וביצע עבודה ובגינן לא שולמה לו התמורה, שהיא סכום התביעה דנן. אשר לטיב העבודות, הרי לא זו בלבד שלא ניתן לאחוז את המקל משני קצותיו – מחד גיסא לטעון שהכל שולם ומאידך גיסא כי לא שולמה תמורה בגין עבודות לקויות – אלא שבאמור בחוות-הדעת שצורפה אין משום ביסוס לטענה וממילא לא הובהר מדוע זה לא התבקש המשיב לשוב ולתקן ליקויים שנתגלעו כביכול, אלא שוחרר לדרכו ובלי התמורה הנוספת.