ת"ק 44881-10-15 רובליץ נ' ארבלייך

בפניי תביעה במסגרתה טוען התובע כי בנו של הנתבע פגע עם רכבו של הנתבע ברכבו של התובע, וגרם לנזק לרכב בגובה 2,316 ₪. כן נתבע סך של 234 ₪ בגין הוצאות שמאי, וכן אובדן ימי עבודה.

לטענת התובע, נהג הרכב הפוגע הציג עצמו כבנו של הנתבע, ובשיחה שקיים התובע עם הנתבע הציע הנתבע לפצותו ב-50 או 100 ₪.

לתמיכה בטענותיו צירף התובע חוות דעת שמאי וחשבון בגין ביצוע השמאות.

כן צירף את תמונות הפגיעה ברכבו.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את האמור מחוסר ידיעה.

ראשית יצוין, כי הנתבע לא התייצב לדיון במועד, ובחלוף כחצי שעה ממועד הדיון שנקבע ניתן פסק דין בהיעדרו.

מאוחר יותר התייצב הנתבע, והתובע הסכים לביטול פסק הדין ולקיום הדיון לגופו של עניין, וכך היה.

התובע חזר בפניי על טענותיו, ואילו הנתבע טען כי הרכב שבבעלותו הינו "רכב נכה" בו נאסר על אחרים לנהוג. עם זאת, לדבריו לאחר שהתובע טען בפניו בטלפון כי בנו נהג ברכב ופגע בו, ביקש מבני ביתו הבהרה באשר למי שעשה שימוש ברכב, ואולם לא נענה.

כן אישר הנתבע בדיון כי הציע לתובע סכום כסף עקב טענותיו לגרימת נזק לרכבו. עם זאת, טען כי חוות דעת השמאי וטענותיו של התובע אינן מתיישבות עם העובדה כי ברכבו לא נמצאו פגיעות תואמות.

על כך השיב התובע כי הפגיעה ברכבו נעשתה במהלך פנייה, כאשר צמיג הרכב של הנתבע פגע ברכבו של התובע.

לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את טענותיהם ואת המסמכים שהוגשו, אני מוצאת כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו ומקבלת את התביעה.

נתתי אמון בטענות התובע כי הרכב השייך לנתבע הוא שגרם לתאונה, וטענותיו נתמכו בחוות דעת השמאי ובתמונות שהציג.