חיון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

1.התובע הינו בעלים של חשבון בנק שמתנהל אצל הנתבע. על החשבון (להלן: החשבון בלאומי). על החשבון בלאומי הוטל עיקול על יד צדדי ג' ביום 8/9/16.

2.ביום 20/9/16 הוצגה אצל הנתבע המחאה שמשוכה על ידי התובע מהחשבון בלאומי לפקודת רשויות מס ערך מוסף בסך של 29,000 ₪ (להלן: ההמחאה למע"מ). לאור העיקול שהוטל על החשבון בלאומי לא ניתן היה לפרוע את ההמחאה למע"מ. לפיכך, ביום 21/9/16 אשתו של התובע הפקידה בחשבון בלאומי המחאה של התובע שמשוכה מחשבון אחר שבבעלותו ושמתנהל בבנק דיסקונט וזאת על סך של 35,000 ₪ (להלן: ההמחאה מדיסקונט).

3.עובדת של הנתבע, שבדרך כלל התובע התנהל מולה בנושאים שנוגעים לחשבונו בלאומי (להלן: העובדת), קיבלה אישור טלפוני מבנק דיסקונט שבכוונתם לכבד את ההמחאה מדיסקונט. היה ואכן ההמחאה מדיסקונט היתה נפרעת, היה נוצר בחשבון בלאומי תזרים מזומנים שמאפשר פרעון ההמחאה למע"מ. בנוסף, העובדת אישרה לתובע במהלך שיחה טלפונית שהתקיימה ביניהם כי ההמחאה למע"מ תיפרע על ידי הנתבע. לאור העובדה כי החשבון בלאומי היה מעוקל, היה צורך בקבלת אישורה של מנהלת הסניף של הנתבע שבו התנהל חשבונו של התובע, וזאת בנוסף לאישור של העובדת, לצורך פרעון ההמחאה למע"מ.

4.בסופו של יום, ההמחאה למע"מ לא כובדה על ידי הנתבע מאחר והמנהלת סירבה לתת את אישורה לכך. הנימוק לסירוב לכבד את ההמחאה למע"מ היה "אין כיסוי מספיק". התובע טוען שאי כיבוד ההמחאה למע"מ גרמה לו לנזקים כלכליים מול רשויות מס ערך מוסף שסירבו לערוך עימו הסדר תשלומים לגבי חובותיו כלפיהן והוביל אותו לקשיים כלכליים נוספים. מכאן התביעה כנגד הנתבע לפצותו על נזקיו.

5.דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:

א. ביום שלאחר מועד הפירעון של ההמחאה למע"מ, בנק דיסקונט מסר לנתבע הודעה שאין בכוונתו לפרוע את ההמחאה מדיסקונט, וזאת עקב עיקול שהוטל על ידי גורמים שונים על החשבון של התובע שממנו משוכה ההמחאה מדיסקונט.

ב.בנסיבות אלה, לא שוכנעתי שקיים פגם כלשהו בכך שהנתבע לא פרע את ההמחאה למע"מ מהטעם של "אין כיסוי מספיק". משנודע לנתבע שאין כיסוי בחשבון בלאומי לסכום הנקוב בהמחאה למע"מ, הרי שההחלטה של הנתבע שלא לפרוע את ההמחאה האמורה היא בגדר החלטה עסקית לגיטימית. על כן, הנני קובע כי התובע לא הרים את הנטל שמוטל עליו להראות שהנתבע הפר את חובותיו על פי דין ושנובעים מיחסי בנק-לקוח.

6.אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו בהוצאות.

7.כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז תוך 15 יום.