פרידמן נ' רפאל לוי

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע ע"ס של 4,807 ₪, עקב תאונת דרכים מיום 5/2/14.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע פגע ברכבה של התובעת מאחור, המחלוקת הינה בשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת והאם מילאה את חובתה להקטנת הנזק.

התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, שנערכה ביום 9/9/14 והונפקה ביום 4/12/14 . הרכב עצמו תוקן ביום 9/9/14, כך על פי החשבונית שצורפה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי מדובר בתאונה קלה מאד וכי 2 הרכבים נסעו לאט לאור עומס התנועה שהיה במקום. הנתבע טען כי אביו היה בקשר עם התובעת וביקש לבדוק את הרכב במוסך מטעמו ואף לשלם את עלות הנזק שיימצא, אולם התובעת לא שיתפה פעולה ובסופו של דבר העמידה את הנתבע בפני עובדה קיימת לאחר שהרכב תוקן.

לטענת הנתבע, התובעת לא הסכימה כי הנתבע יקבל חוות דעת נוספת והודיעה לו כי הרכב יתוקן אך ורק במוסך מטעמה, בו הרכב מטופל. עוד ציין הנתבע כי התובעת עדכנה את אביו כי עלות התיקון נעה בין 1000-1,500 ₪, כאשר בסופו של דבר התיקון הנדרש גבוה בהרבה ואינו תואם את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

בדיון, שהתקיים ביום 5/10/16, העידו התובעת והשמאי מטעמה, הנתבע ואביו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, לרבות השמאי, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

1. התובעת תבעה , בין היתר, סך של 3,009 ₪ עבור הנזק הישיר וסך של 708 ₪ עבור שכר טרחת שמאי.