ת"ק 44774-09-13 כיירי נ' חביב

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 5,000 ש"ח שעילתה פרסום לשון הרע.

1. בכתב התביעה טענה התובעת כך: "פניתי לנתבע הרבה פעמים בקשר לפסולת ולכלוך שזרק בחצר והוא הבטיח לסלקם אך לא עשה זאת. עקב זאת נפלתי על הפסולת ונפצעתי. פניתי אליו שוב והוא צעק עליי וכינה אותי בשמות גנאי רבים והעליב אותי ברבים. אני מבקשת לתבוע אותו על הוצאת דיבה ועלבון".

    

2. הנתבע טען בכתב ההגנה כי החצר שבה מדובר אינה בבעלותו אלא בבעלות בנו; הפסולת שאליה מתייחסת התובעת היא עשביה הגדלה בחצר של השכן של בנו; נפילתה ופציעתה של התובעת נגרמו, אם בכלל, כאשר נכנסה ללא רשות לשטח פרטי. עוד נטען כי התובעת נכנסה לחנות שבבעלות הנתבע וביישה אותו מול לקוחותיו כשדרשה ממנו לגזום את העשבים השוטים ואגב כך צעקה עליו וקיללה אותו. בדיקה שערך לאחר חילופי הדברים העלתה כי התובעת נכנסה ללא רשות לחצר בנו בשתי הזדמנויות. לאחר מכן פגש בה במקרה ליד ביתו של הבן (התובעת מועסקת במשק בית אצל שכנתו); ציין בפניה כי תועדה בחצר של הבן ללא רשות; וכי מדובר בשטח פרטי ועל כן בנו רשאי לתבוע אותה על כך. מכאן טענתה כי הנתבע הוציא את דיבתה. לבסוף נטען כי בנו של הנתבע פועל בימים אלה להקמת שער שיחצוץ בין הכניסה לשטח הפרטי, והנתבע נאלץ לממן את הקמתו. הנתבע ציין כי הוא מבקש לתבוע את התובעת בגין פרסום לשון הרע על סך של 20,000 ש"ח. אין חולק כי בסופו של דבר הוא לא עשה כן. לכתב ההגנה צורף מכתב של בן הנתבע התומך בגרסתו.

    

3. בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות. בישיבה מיום 25.2.2014 העידה התובעת. היא ציינה כי שורש הסכסוך בבקשה שהפנתה לנתבע לדאוג להסרת שיחים הגדלים בחצר בנו. לדברי התובעת, שיחים אלה גדלים פרא, חודרים לבית שהתובעת מועסקת בו ומאלצים אותה לגזום אותם ולהדביר נמלים המטפסות עליהם ועוקצות אותה. התובעת טענה כי ניסתה לגזום את השיח בעצמה, ולשם כך נכנסה לחצר, שם נפלה ונחבלה. לטענת התובעת, כשביקשה מהנתבע לגזום את השיח, הוא השיב לה בתוקפנות, עלב בה, ואמר: "תלכי מפה, את עוזרת, את לא מתביישת, אני אכניס אותה למקום שלא תוכלי לצאת מזה [...] את קטנה, לכי תעבדי עוזרת [...]". עוד העידה התובעת כי הנתבע ירק עליה.

    

   הנתבע אישר כי היו חילופי דברים עם התובעת, אך כפר בכך שאמר לה את שביקשה לייחס לו. הוא העיד כי דרש ממנה שלא תיכנס לשטח פרטי של בנו. עוד בישיבה הראשונה ציין הנתבע לפרוטוקול: "אני מתנצל אם פגעתי בתובעת". התובעת מצדה לא קיבלה את ההתנצלות, ביקשה למצות את ההליך ולזמן לעדות את השכנה שאצלה היא מועסקת.

    

   בית המשפט קבע ישיבה נוספת שאליה יזמנו בעלי הדין את כל העדים מטעמם.

    

4. ישיבה שנייה התקיימה ביום 4.8.2014. בישיבה זו, שאליה לא התייצב הנתבע (אף שצוין בפרוטוקול בטעות כי הוא נוכח), העידה שכנת בנו של התובע, הגב' מרים הלגה, מעסיקתה של התובעת. היא תיארה את הרקע לסכסוך, אך לא מסרה כי הייתה עדה לחילופי הדברים בין הצדדים וללשון הרע הנטען. בית השפט קבע ישיבה נוספת שאליה יזומן הנתבע.