צימרמן נ' נאסר ואח'

1.רכבו של התובע, סקודה רפיד מס' רישוי 93-861-52 (להלן: "הסקודה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 28//816 בעכו, בכיכר שמול ביה"ס לקציני ים (להלן: "התאונה").

2.התובע הינו מורה לנהיגה. בעת אירוע התאונה נהגה בסקודה הגברת נוי חורגין (להלן: "נוי"), שהיתה בשיעור נהיגה.

3.בתאונה היה מעורב רכב שהיה נהוג בידי נתבע מס' 1 (להלן: "הרכב המעורב"), שבמועד אירוע התאונה היה מבוטח אצל נתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

4.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמת נתבע 1. לכן הוא הגיש את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

5.לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמתה של נוי. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

6.בפניי 2 גרסאות באשר לאופן אירוע התאונה. כל צד והגרסה שלו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות מטעם הצדדים, אני מחליט להעדיף את גרסת התובע באשר לאופן אירוע התאונה על פני גרסת הנתבע וקובע כי התאונה אירעה באופן כדלקמן:

עובר לאירוע התאונה נהגה נוי את הסקודה ברח' יהונתן החשמונאי בעכו, מכיוון דרום לכיוון צפון. נהיגתה היתה במסגרת שיעור נהיגה והתובע ישב לצידה, במושב הקדמי ימני. אותה עת נהג הנתבע את הרכב המעורב ברח' דרך הארבעה, מכיוון צפון לדרום, מתוך כוונה לבצע סיבוב פרסה בכיכר שמול ביה"ס לקציני ים. בהגיע הסקודה לכיכר הסיתה נוי את ההגה לכיוון מעגל התנועה שבאמצע הכיכר (מדובר במעגל תנועה מוגבה עם דשא במרכזו) ובתגובה, כדי שהסקודה לא יעלה על מעגל התנועה, לחץ התובע על דוושת הבלם. הנתבע, שהיה כבר בכיכר מאחורי הסקודה, הופתע מבלימת הפתע של הסקודה ומאחר שלא שמר מספיק מרחק מאחורי הסקודה, לא הספיק לבלום ופגע בסקודה בפינה השמאלית אחורית.

7.מאופן אירוע התאונה, כמתואר בסעיף 6 דלעיל, עולה כי התאונה אירעה באשמתם של שני הצדדים. רשלנותו של התובע, שכמורה לנהיגה אחראי לנהיגתה של תלמידתו, התבטאה בכך שבלם בלימת חירום למרות שראה ו/או צריך היה לראות את הרכב המעורב שנוסע מאחוריו והיה צריך לצפות שיופתע מהבלימה, ויתנגש בסקודה. בנסיבות המקרה היה על התובע לאפשר לסקודה לעלות על אי התנועה ובכך למנוע את התאונה. רשלנותו של הנתבע התבטאה בכך שלא שמר מספיק מרחק מאחורי הסקודה.